שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ח (כ״ה)

ולפענ"ד כוונתו עפמ"ש בעצמו בתב"ש סי' ח"י ס"ק כ"ט דיש שני מיני חזקות האחת שנודעה חזקתו בבירור והשנית אף שלא נודע מכל מקום החזקנו הדבר בהיתר אף שלא ידענו חזקתו וא"א להוציא ומעתה ה"ה כאן מה שראינו שכרוך זה מורה שהוא בנו ואי אפשר להוציא מחזקתו עד שנודע ראיה ברורה אף שלא נודע חזקתו ובאמת שזה דבר חדש דסוקלין ושורפין על החזקות הוא בכה"ג שלא נודע חזקתו בבירור רק שהחזקנו הדבר כן עפ"י אומדנא ובזה מיושב מה שהקשה התב"ש שם דבירושלמי למדו מזה חזקה ובש"ס דילן למדו מזה לענין רוב ולפמ"ש אתי שפיר דזה ודאי חזקה כזו שלא נודע בבירור ודאי רוב עדיף ממנה וא"כ להס"ד דלא אזלינן בתר רוב מה מועיל חזקה כזו שלא נודעה בבירור אבל לפי האמת גם חזקה כזו א"א לסתור כ"ז שלא נדע בבירור. ובזה נראה לפענ"ד דשוב הוה רוב שכבר הוחזק דאף דבידו לסתור החזקה היינו אם החזקה הי' שהוא נודע לנו שהוא בנו שפיר שייך לסתור החזקה באמרו שאינו בנו אבל כאן אטו ידענו שזה בנו רק ממה שכרוך אחריו א"כ אף שזה אומר אח"כ שאינו בנו ונאמן לפסלו מכל מקום הרי ראינו אותו כרוך אחריו ומיהו זה אינו דיש לומר דמה שהיו כרוך אחריו מפני שאביו גופא חפה על אשתו ונהג עצמו עמו כבן ועכ"פ להס"ד דלא ידענו מרוב שפיר הוה חזקה שאינה מבוררת ודו"ק: