שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ח (כ״ד)

והנה לכאורה ק"ל למה לא יליף דאזלינן בתר רובא מבן סורר ומורה דניחוש שמא לא אביו הוא אך נראה דל"ק דעכ"פ זה מוחזק לו שהוא אביו והתורה הקפידה שבשביל שהוא רשע ואינו שומע קול אביו שמוחזק לו לאב א"כ אף שאינו אביו באמת עכ"פ הוא חושב שהוא אביו ואפ"ה אינו שומע בקולו ודו"ק: ולכאורה רציתי לומר דשאני בן סורר ומורה דהוה רוב שכבר הוחזק והרי הוא אביו זה רבות בשנים ולכך אזלינן בתרי' אלא דזה אינו דלהס"ד דלא ידענו רוב כלל והוה ס"ל דבעינן דבר ברור א"כ גם רוב שכבר הוחזק ניהו דהוה רוב חשוב מכל רובא דעלמא מכל מקום ברור אינו וראיה דאל"כ איך יליף מאביו ואמו במכה והרי שם הוה ג"כ רוב שכבר הוחזק. ובזה מיושב היטב מה שהרמב"ם למד דאזלינן בתר חזקה מהא דמכה אביו ואמו ותמה הב"ש בסי' י"ח דבש"ס למדו דאזלינן בתר רובא והוא למד דאזלינן בתר חזקה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לפי המסקנא דידענו דאזלינן בתר רובא והוה ס"ד דבעינן דבר ברור א"כ גם רוב שכבר הוחזק ל"מ דאם לא אזלינן בתר רובא מכ"ש דבתר חזקה לא אזלינן וגם מה מהני החזקה הא מ"מ אינו דבר ברור ולכך ילפינן דאזלינן בתר רובא ולפי המסקנא שוב אין ראיה ממכה אביו ואמו דאזלינן בתר רוב דשם הוה רוב שכבר הוחזק ולכך יליף הרמב"ם והוא מהירושלמי דאזלינן בתר חזקה וז"פ: ואחר שנים רבות הגיע לידי שו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' רמ"ו וראיתי שהקשה לו אחד קושיא זו דאיך ילפינן ממכה אביו ואמו דהא שם הוה רוב שכבר הוחזק ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק היטב. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דלא שייך לומר רוב שכבר הוחזק דהא קיי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' ד' סכ"ט דהאב נאמן לומר על בנו שהוא ממזר וא"כ מקרי רוב שלא הוחזק דהא האב יוכל לפסלו ולומר שאינו בנו ורק רוב מקרי דכל כמה שאינו אומר שאינו בנו הוא בנו וא"כ שפיר ילפינן דאזלינן בתר רובא וא"ל דהא כל שהוחזק ע"פ אב בכשרות אינו נאמן רק עפ"י סהדי כמבואר שם באהע"ז בהגהת רמ"א דזה אינו דזה דוקא לאחר שידענו שאזלינן בתר חזקה אבל מקודם שידענו דאזלינן בתר רוב א"כ מכ"ש דלא שייך חזקת כשרות וא"כ האב נאמן אף שאמר מקודם שהוא בנו ולכך שפיר יליף דאזלינן בתר רובא. אמנם לפי מה דמבואר שם דאם יש בנים לבן אינו נאמן גם על הבן א"כ שוב משכחת לה שלא יהיה נאמן כגון אם יש בנים לבן ואז שוב הוה רוב שכבר הוחזק ומיהו הרי בכל ענין התירה אמרה דמכה אביו ואמו מות יומת אף באין לו בנים ושוב הו"ל רוב גרידא ולא הוחזק ובאמת שצריך להבין דהא הו"ל התראת ספק דלמא האב יטעון שאינו בנו מיהו יש לומר דמוקמינן על חזקת כשרות דבודאי הוא בנו ולא יאמר האב שאינו בנו וגם כל שהספק להמותרה ג"כ לא שייך התראת ספק כמ"ש התוס' וכאן הרי התרו בו וקבל התראה וא"כ עכ"פ אמר שאעפ"י שהוא אביו א"כ לא מקרי התראת ספק ודו"ק. ועכ"פ בבן סורר ומורה דאמרו בן ולא איש ודאי לא מקרי רוב שכבר הוחזק דע"כ אין לו בנים לבן דאל"כ הו"ל איש וקטן אינו מוליד וא"כ שוב הו"ל רוב גרידא דלא מקרי הוחזק דהא הוה חזקה שלא נתבררה דהא יוכל לומר תמיד שאינו בנו וע"כ מחוורתא כמ"ש בראשונה ודו"ק היטב. והנה כבר נודע על פני תבל קושית דו"ז הגאון מוהר"צ מהלברשטאט דארוסה בת כהן דבשריפה היכא משכחת לה ודלמא לאו אביה הוא דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב וראיתי בכסא דהרסנא שכתב בשם אביו דו"ז הגאון ז"ל וכן ראיתי בהרבה אחרונים ומכללן בישועת יעקב סי' ה' דהא הו"ל רוב שכבר הוחזק ואזלינן בתר רובא. ולפמ"ש יש לומר דזה לא מקרי רוב שכבר הוחזק דהא בידו לומר עלי' שאינה בתו והו"ל חזקה שלא נתבררה בשעת' ודו"ק היטב. ומצאתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שע"ב שהביא קושיא בהא דאמרו דלמ"ד כיבוד אב משל בן אפילו זרק ארנקי של בן פטור וע"ז הקשה דדלמא לאו אביו ולגבי ממון לא אזלינן בתר רובא וכתב בת"מ שהוה רוב שכבר הוחזק ע"ש ולפמ"ש זה אינו דלא שייך רוב שכבר הוחזק דכל דבידו לעקור החזקה ולומר שאינו בנו הוה חזקה שלא נתבררה. אך לפענ"ד גוף קושייתו לק"מ דבאמת ע"כ לא שייך לומר דבממון לא אזלינן בתר רוב רק אם אנו מסופקים אם הממון של זה או של זה שייך לומר דבממון דיש חזקת ממון א"כ הוא של זה אבל כאן אנן לא מסופקים בהממון אם הוא של בן או של אב ואנן ידענו דהוא של הבן רק דאם הוא אביו חייב לכבדו וכיון דהרוב מגיד לנו שהוא אביו וחייב לכבדו וא"כ לא שייך כאן אין הולכין בממון אחר הרוב והא לא שייך כאן חזקת ממון כלל דהא אנן ידענו שזה הממון של הבן ואנן מסופקים שמא הוא חייב בכיבוד וכיון דהוא באמת חייב בכיבוד דלענין זה מועיל הרוב והוא אביו שוב לא מתחייב לשלם לו וז"ב כשמש וגם לפמ"ש ההפלאה בסוף פ"ק דכתובות בכלל הזה מיושב קושייתו אבל א"צ דהדברים ברורים כמ"ש וגם בדברי הפלאה הארכתי בתשובה אחרת ואכ"מ. שבתי וראיתי שקושית הגאון מוהר"צ מה"ש הנ"ל ל"ק דבאמת הוה רוב שכבר הוחזק וא"ל דבידו לומר שאינה בתו והוה חזקה שלא נתבררה דז"א דא"כ הוא בעצמו בא על זונה ונפסל לכהונה ואינו נאמן על עצמו לפסול מן הכהונה ולהיות רשע עובד עבודה ובכה"ג שהחזיק אותה לכשרה שוב אינו נאמן לפסלו כמבואר באהע"ז סי' ד' ע"ש. ובזה מיושב היטב קושית הת"ח דאמאי לא דייק הש"ס מכהנים ששמשו ע"ג המזבח ודלמא לאו כהן הוא ולפמ"ש אתי שפיר דזה הוה רוב שכבר הוחזק ואין בודקין מהמזבח ולמעלה והו"ל רוב שכבר הוחזק ואינו נאמן לפסול וראיתי להתב"ש שבש"ס בקידושין דף פ' מיישב קושית הב"ש סי' ט' הנ"ל דכל חזקות היינו שידוע בבירור שהיה כן ומוקמינן אחזקה שלא נשתנה וכאן אין ידוע בבירור רק עפ"י אומדנא ודבריו סתומים.