שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ד (כ״ה)

ובזה עמדתי על לשון חז"ל דביבמות תלו האיסור בו לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ובכתובות תלו האיסור בה האשה שמת בעלה תוך כ"ד חדש לא תנשא ולא תתארס וכבר דקדק בזה הנוב"י בתשובותיו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן דקיי"ל כחכמים דאסורה לשמש במוך ועכ"פ אינה מצווה לשמש במוך א"כ תלו האיסור בו דהיא רשאית לשמש במוך דאינה מצוית על השחתת זרע וא"כ בכה"ג אם נימא דמותרת לשמש במוך ועי"ז יהיה מותר א"כ הוה כמו שהוא גורם לשמש במוך והוא מצווה על פו"ר והשחתת זרע לכך תלוי האיסור בו אבל לר"מ דכל אדם משמש במוך אם היא מניקה רק דחיישינן שמא לא תרצה לשמש במוך באהבת הבעל השני להוליד לו א"כ תלוי איסור עליה וז"ב. ובזה מבואר הא דאמרו שם בכתובות הלכה כר"מ בגזירותיו והתוס' שם גם רש"י נדחקו דמה ראיה מהבחנ' למניקה ומה גזרה שייך בזה ולפמ"ש י"ל דחש ר"מ שמא לא תשמש במוך וגזר משמשת במוך אטו לא משמשת במוך ודו"ק: ולכאורה רציתי לומר דאף אם תשמש במוך אינו ודאי שלא תתעבר רק ע"פ הרוב אינה מתעברת ואף דר"מ חייש למיעוטא מכל מקום היכא דא"א לא חייש למיעוטא ובכל מניקה ומעוברת הרי משועבדת לבעל והבעל רוצה לקיים המצוה דפו"ר או לשבת וגם שלא יחטא וינצל מהרהורי עבירה ע"כ מוכרח להתיר ע"י מוך עכ"פ אבל במניקות ומעוברת חבירו כיון דהיא אינה מצווית על פו"ר שפיר חש ר"מ למיעוט ובפרט לר"ת דלא מתיר לתת מוך לפני התשמיש רק לאחר התשמיש יש לחוש שלא יועיל המוך אחר כך ובפרט בספק פ"נ חש למיעוט ולכך אסור: