שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ח (כ׳)

והשבתי שבאמת כוונת התוס' דניהו דלא ידענו רובא גרידא אבל רובא וחזקה תרווייהו ודאי אזלינן בתרייהו וכיוצא בזה כתבו הקדמונים הרז"ה והרמב"ן ר"פ האשה שנתארמלה בהא דפריך שם והא רוב בתולות נשאות וכתבו התוס' לרב פריך דהא לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב וכתבו הם דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב מכל מקום חזקה ורוב בודאי אזלינן בתריה וה"ה כאן. אך לפ"ז צריך ביאור א"כ מה מתרצי התוס' לעיל מיני' דכ"ז דלא ידענו רוב מנ"ל חזקה והא הוה רוב עם חזקה וצ"ל דדוקא כל שידענו שרוב הוא מעלה דאזלינן בתרי' וגם חזקה היא מעלה א"כ אף דבממון חזקת ממון עדיף מכל מקום בתרווייהו בהדי הדדי אזלינן שפיר בתר רוב וחזקה וגם מצד הסברא דמוקמינן חזקה להדי חזקה ונשאר הרוב בריא ואלים אבל כאן להס"ד דלא ידענו שום מעלה לא לרוב ומכ"ש לחזקה א"כ מה מעליותא דתרוייהו הא כל שלא אזלינן בתר רוב ובעי דבר ברור מכ"ש בתר חזקה דבעינן דבר ברור וא"כ גם כשהם ביחד עכ"פ דבר ברור אינו ואנו צריכין לידע דבר ברור ושוב קשה גם כאן הא בעי דבר ברור ומה מועיל חזקת צדקת. אמנם נראה דלפמ"ש התה"ד סי' כ"ז דיש חזקה הפוסקת זה גרע מרוב ויש חזקה מצד הסברא זה עדיף מרוב א"כ יש לומר דגם חזקת צדקת הוה חזקה דאתיא מכח סברא ועדיפא מרוב ושפיר מקשו התוס' דהוה כמו דבר ברור וז"ב. והנה לכאורה צ"ב דהיאך שייך חזקת צדקת הא יש לומר דנאנסה ועיין במהרש"א שם וצריך לומר דלא שייך אנוסה בעיר מדלא צעקה וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מנערה. ובזה מדוקדק מ"ש התוס' והקשו על מה דמוקי הש"ס בנחבש בבית האסורים ושאל אותי אחד מהבחורים מדראהביטש דלמה לא הקשו תיכף כשמייתי הש"ס ראיה ממכה אביו ואמו ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דראי' הוא ממכה אביו ואמו דל"ש חזקת צדקת דדלמא נאנסה בשדה אבל למה דמוקי בחבושין בבית האסורים שפיר הקשו דנוקי בחזקת צדקת דלא שייך שמא אנוסה היא דהא הו"ל בעיר ודו"ק היטב. והנה דרך אגב אזכיר מה דאמרו שם ולר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בשרא וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מא"ל ושמעתי בשם אחד מהמשכילים דאמר דמה דנקט הש"ס פסח וקדשים הוא משום דלכאורה יש לומר דאכל ב"פ דל"צ שחיטה אך פסח פסול עכ"פ וקדשים יליף ג"כ מפסח דפסול בב"פ ושפיר אמר פסח ובקדשים מא"ל.