והנה עם כל אריכת דברים שבתי וראיתי שעדן אינו מיושב דאכתי קשה מהרישא דא"ל כמ"ש כיון דאומר שקדש בעדים נאסר בקרובותיה דא"כ יקשה למה אמר רב המקדש בע"א לא עשה כלום. אך לפענ"ד היה נראה לפי מה דמבואר באהע"ז סי' מ"ב ס"ג דאם ראו העדים דרך החלון והם רואים האיש והאשה שהאיש והאשה אינם רואים את העדים אם אמרה דלשחוק נתכוונתי לא הוה קידושין ולדעת המהרי"ט אף שאמרו שכוונו לשם קידושין לא מהני שהתורה הפקיעה הקידושין בלי עדים וע"ש בב"ש ס"ק יו"ד ולפ"ז באמת לפמ"ש הא"מ שמצדה לא בעי עדים רק מצדו א"כ בכה"ג כל שהיו מודית שראתה הקידושין והבעל היה רואה באמת את העדים שוב היתה מקודשת דמצד הבעל ראה העדים והעדים ראו אותו ואף שהאשה לא ראתה את העדים הא מצדה לא בעי עדים וא"כ כשאומרת דלא ראתה את העדים וכוונה לשחוק א"כ היא אינה נאסרת דלא כוונה לשם קידושין אבל הבעל שאמר שכוונה לשם קידושין ולא כוונה לשחוק הוא נאסר בקרובותיה והטעם דבאמת מה"ת לומר דלשחוק כוונה רק שאומרת שלא ראתה העדים וכוונה לשחוק אבל הוא נאסר. אבל זה דחוק דממנ"פ כל שטוענת שכוונה לשחוק שוב גם הוא לא קדשה כלל.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ז (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.