שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ז (ח׳)

והנה במה שהבאתי למעלה דברי הא"מ שחידש דעל רצוי דידה לא בעי עדים דעיקר דבר שבערוה מצד הבעל הנה לכאורה מצאתי סתירה מפורשת בירושלמי פרק האומר ה"ח וז"ל רב אמר המקדש בע"א לא עשה כלום התיב ר"ש והא מתניתא פליגא קדשתני והוא אומר לה לא קדשתיך היא אסורה בקרוביו וכו' והיינו כמו דאוקמא בש"ס דילן בע"א רק דבש"ס דילן מקשה מרישא דאומר קדשתיך ובירושלמי מקשה מסיפא ולפ"ז קשה דלמא לעולם בע"א אין קידושין כלום והיינו מצד המקדש אבל היא מתקדשת אפילו בע"א דמצדה לא בעי עדים וא"ל דש"ה דכל דא"י לקדש בע"א ואין קידושין חלין כלל א"כ ממילא היא ג"כ לא מתקדשת ול"ד להך דא"מ דשם קדשה בפני שנים רק דלא ידעי אי נתרצית ע"ז אמר דאין חוששין למה שלא ידעו ריצוי דידה דסגי בקידושין שלו אבל כאן אין כאן חלות הקידושין דזה אינו דבאמת אם נימא דבקידושין לא בעי עדים רק משום דלא מהימן ע"א וא"כ עכ"פ כשהיה נודע לנו הקידושין היה סגי וא"כ כל שהיא אומרת שנתקדשה בע"א מועיל דמצדה לא בעי עדים ושויא אנפשה חתיכה דאיסורא ואף לפי מה שביארתי בדרוש אחד לשבת שובה שנת תרי"א דבכ"מ דהיא דבר ערוה א"י לאסור עצמה בלי עדים היינו משום דבעינן שני עדים אבל להס"ד דחוששין לקידושי ע"א א"כ עכ"פ היא נאסרת והיא קושיא נפלאה. אמנם ז"א דהירושלמי פריך על רב דאמר דלא עשה כלום וא"כ אין חלות להקידושין וא"כ גם היא לא נאסרה כלל וז"פ. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה דהירושלמי הקשה מהסיפא ולא הקשה מהרישא וכבר נשאלתי בזה מהחריף מוה' יעקב תאומים נ"י בתשובה אחת לענין ע"א באיסורין ולפמ"ש יש ליישב דהנה באמת הדבר תמוה הא דהקשה בש"ס דילן מהרישא ומה ראיה והא אף בע"א לא ניחא לפמ"ש המ"כ בב"י יו"ד סי' קכ"ז דאף דע"א בהכחשה לאו כלום מכל מקום לגבי אחרים נאמן הע"א וא"כ יקשה הא מכל מקום מהראוי שתאסר בקרוביו מצד המקדש דאסרן עלי' ונאמן בעדותו לגבי אחרים וכבר נתקשה בזה בשעה"מ פי"א מאישות וכתב דדבר שבערוה ל"מ כל שמכחשת ודבריו תמוהים דלהס"ד דע"א מועיל ע"כ לא מחשב לדבר שבערוה אבל זה אינו דאטו יכחיש המקשה דקידושין הוה דבר שבערוה רק דס"ד דדבר שבערוה היא רק כממון ולא אברי סהדי אלא לשקרי אבל כל שמכחיש שוב צריך שנים ולפ"ז לא הוה מצי הירושלמי להקשות מרישא דיש לומר דבאמת דמה דאמר רב לא עשה כלום היינו מצדו דבעי שנים מצד דבר שבערוה אבל מכל מקום היא מתקדשת גם בע"א לענין שיהיה אסור בקרובותיה דמכל מקום נתקדשה לו בע"א ולגבי קרובותיה נאסרו עליו אף דלא עשה כלום לגבי דידיה אבל מהסיפא דהיא אומרת קדשתני שפיר מקשה דהיאך תאסר בקרוביו דכל שהוא אומר לא קדשתיך לא היה חלות להקידושין כלל דלגבי דידיה בעי שנים ושאני ברישא דהוא אומר קדשתיך א"כ הוא רצה לאסור בקרובותיה וא"כ אף דבעי שנים היינו מצדו וכל שמודה הוה הודאת בע"ד כמאה עדים וא"כ מצדו הוה עדים ומצדה לא בעי עדים אבל כל שהיא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך א"כ מצדו ודאי בעי עדים ואיך תוכל לאסור עצמה בקרובותיה והא בעי שנים וכל דלא חלו מצדו הקידושין ודאי אינה מתקדשת. ובקצרה יש לומר דבאמת בהס"ד הו"מ לומר דסגי בהודאתו לבד וכדס"ד בש"ס דילן לומר דיליף מממון וכל שמודה סגי אך זה כשהוא מודה א"כ מצדו הוי עדים אף שהוא מכל מקום נאסר בקרובותיה דהא הוא יכול לאסור הקרובות עליו אבל שהיא אומרת שקדשה והוא לא הודה א"כ שוב בעי עדים מצדו ולא נאסרת כלל בקרוביו ודו"ק היטב כי הוא חריף ועצה עמוקה וש"ס דילן סובר דגם מצדה בעי עדים וא"כ לא מקשה מרישא ודו"ק: