שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ז (ה׳)

ואמרתי בזה דהנה רש"י פירש קידושי טעות שהתנה ע"מ שיהיה כהן ונמצא לוי או ישראל והדבר צ"ב דלמה נקט דוקא תנאי זה ולפמ"ש י"ל דהנה כל הטעם דאין תנאי בנשואין הוא משום דאין דרך שיהיה תנאי בנשואין וע"כ מחלו כדי שלא יהיה ב"ז ועיין תוס' יבמות דף ק"ז ובכתובות דף ע"ג בהסוגיא דקדשה ע"ת וכנסה סתם ולפ"ז הא באמת ל"מ מחילה כל שהתנאי הי' שלא להנאתה רק בהקפדה ולפ"ז בשלמא תנאי שהוא להנאתה יש לומר דבנשואין מחלו אבל כהן ונמצא ישראל דהוה שלא בהקפדה ל"ש מחילה ושפיר שייך גם תנאי בנשואין. מיהו י"ל דבכהן ונמצא ישראל אפשר שרצתה מפני הנאתה דיהי' כהן ויש לו תרומות ומעשרות וכדומה וגם הוא חשוב ומיוחס אמנם לשיטת הרא"ה דבכה"ג דהוה שינוי ואין זה אותו איש ל"מ מחילה א"כ ל"מ דבכהן ונמצא לוי או ישראל אין זה אותו איש שקדשה ול"מ מחילה וז"ב ודו"ק ודברי רש"י נכונים וא"ל דאכתי קשה דמנ"ל לרש"י לפרש תנאי זה דלמא תנאי אחר הי' כעין עשיר ונמצא עני דשייך הנאתה ובנשואין לא שייך זאת. אך נראה דרש"י קשה ליה בהא דאמרו דיאמרו דקידושי טעות הוו דבכל התנאים שיכולה למחול לא שייך קידושי טעות הוו דהא היה יכול להיות שהיתה מתרצית ועכ"פ קידושי טעות לא שייך בזה ולכך פירש"י בכה"ג דכהן ונמצא לוי או ישראל דאין זה אותו איש שקידש ומקרי קידושי טעות וא"כ שוב בכה"ג גם בנשואין ל"מ מחיל וז"ב ודוק היטב כי הוא נעים ונחמד ת"ל ובחידושי הארכתי בסוגיא שם ביבמות בדרכים שונים ואכ"מ: