ולפענ"ד נראה דדוקא בגט שייך לומר כן דדוחה אותה לצערה כמ"ש רש"י בגיטין פ"ד וגם אף אם בקידושין הוא כי היינו כשמתנה עמה אבל מה שמתנה על עצמו לא שייך שום טעם למה התנה ואם חפץ בקידושין למה לו התנאי הזה וע"כ שכוון רק לשחוק בעלמא ולא רוצה בקידושין כלל ושפיר הקשה הב"י. ובזה יש ליישב קושיתו הראשונה דאם נימא דדברים שבלב הוה דברים א"כ היא נאמנת לומר שבלבה הי' להתקדש וא"כ שוב יקשה למה יהיה תנאי הא אי אפשר לקיים כלל והוה כמפליג בדברים וא"ל דהרי התנה על עצמו ובודאי נתכוין לתנאי שלא יהיה קידושין קידושין כלל דזה אינו דכל שאם תרצה תוכל לקיים הקידושין אם תאמר בלבי הי' להתקדש א"כ שוב יותר נוכל לומר דהתנה בהפלגה ודעתו שתתקדש גם בלי קיום התנאי דהרי בידה לבטל התנאי וע"כ דדברים שבלב לא הוה דברים וכל שלא אמרה לא תוכל לבטל א"כ יש לומר דדעתו היה לשחוק דאל"כ למה התנה וז"ב וע"ז דחי דלאו כל כמינה לעקור תנאי ושוב סמך ע"ז:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ז (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.