והנה דרך אגב ארשום מה שאמרתי בישוב קושית התוס' בב"ב דף ל"ג ד"ה ה"ג שהקשו דנאמין לו שאכל שלש שנים אבל בגזל אכל כמו דאמרו נאמן להפסיד שכרו ואינו נאמן להפסיד ס"ת ומ"ש התוס' בזה לא הבינותי ובש"ע סי' קמ"ה מבואר הטעם שאם נאמין לו שאכל השנה השלישית ע"כ נחזיקהו בקרקע ואינו מובן דשמא גזול הוא. אמנם נראה עפ"י מ"ש הפ"י בכתובות דף ע"ב בהא דאמרו אי דליכא עדים מנא ידעינן והקשה הראב"ד דלמה לא נוקי במודית שהאכילתו שאינו מעושר וכתב הפ"י דע"כ לא שייך הודאת בע"ד רק בדבר שמודה לחיוב ממון אבל הכא אטו מודית שנפרעת כתובתה רק שמודית שהאכילתו שאינו מעושר ושמשתו נדה ואנן אמרינן דעי"ז מפסדת הכתובה וא"כ כל דלגוף הדבר אינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע א"כ שוב לא שייך נאמנות ע"ש ודפח"ח.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ו (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.