והנה בהא דאמרו אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע לכאורה צ"ב לפמ"ש הקצה"ח סי' ל"ד דעל עצמו נאמן קרוב מתורת עד פסול דהאמינה תורה על עצמו ע"ש וא"כ ניהו דשם הוה ד"מ מכל מקום גם בד"נ למה לא יהיה נאמן לחוב על עצמו מתורת עד פסול דעל עצמו נאמן ונימא דדוקא על אחרים אמרה תורה אל תשת רשע עד אבל על עצמו לחובתו נאמן מתורת עד פסול על עצמו והמעיין היטב בעומק הענין ימצא כי היא הערה נכונה. אך לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בטעם דקרוב אף לחובה אינו נאמן באמת שהוא גזירת הכתוב כדאמרו בב"ב דף קכ"ח. ולפענ"ד נראה ע"ד מ"ש הרמב"ם סוף הלכות תמורה דמה שאמרה תורה לא יחליפנו טוב ברע או רע בטוב דזה גדר גדול שאם אתה מתיר להחליף טוב ברע אף הוא יבא להחליף ויאמר שטוב ברע הוא ובאמת הוא רע בטוב ע"ש וכמו כן הענין של קרוב שבאמת לחובה האדם נאמן על עצמו אבל לא נודע למראית העין איזה רע או שבאמת טוב הוא לו אף שלמראית העין הוא טוב וע"כ אמרה תורה שלא יעיד הקרוב אף שהוא רע דדלמא באמת טובה הוא וכבר נודע מ"ש רבינו בספר המצות דלכך לא מועיל אומדנא בד"נ אף שבד"מ מועיל משום שלאומדנא יש קצה רחב וקצה קצר ואם תלך אחר האומדנא שיש לה קצה רחב אף אתה תלך אחר קצה הקצר ואולי אין האומד ברור ע"ש ולפ"ז בד"מ דאזלינן בתר אומדנא א"כ כל שהוא חובתו אף שאולי יש דברים בגו שזה טובה לו עכ"פ הוה אומדנא דהדבר אמת ולכך מועיל לחובתו מתורת עד פסול אבל בד"נ דל"מ אומדנא לכך לא שייך שיועיל עדות קרוב דדלמא מה שנראה שהעיד חובתו דלמא טובתו הוא וז"ב: ובזה הבינותי דברי רבינו במ"ש פח"י מסנהדרין דגזירת הכתוב שאין ממיתין ולא מענישין אדם בהודאת פיו דדלמא הוא מעמלי נפש המחכים למות ולכאורה צ"ב דת"ל דאין אדם מע"ר ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל הטעם דאין אדם מע"ר הוא משום דאדם קרוב אצל עצמו וכבר כתבתי דבאמת לחובתו אדם נאמן מתורת עד פסול וע"כ צ"ל דגדר גדול גדרה התורה דדלמא מה שהוא למראית רע הוא טוב לו וז"ש רבינו דלמא מעמלי ומרי נפש הוא המחכים למות וא"כ אינו רעתו ולכך בד"נ וגם במלקות וכל העונשין דהוא במקום מיתה לא אזלינן בתר אומדנא ולכך אינו נאמן. ובזה מיושב היטב מה שנשאל בשו"ת חות יאיר בהא דהוצרך רבא לומר דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ות"ל משום דאל תשת רשע עד וגם הקשה בהא דהוצרך רש"י לומר דפלגי' דיבורו ות"ל דאף דלא פלגינן דיבורא מ"מ לגבי עצמו אינו נאמן להשים עצמו רשע וכבר כתבתי בזה בכמה מקומות. ולפמ"ש אתי שפיר דמטעם אל תשת רשע עד לא שייך לגבי עצמו דעד פסול לגבי עצמו לחובתו מקרי עד ולכך הוצרך לחדש כיון דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב אינו נאמן לעשות עצמו רשע ומעתה לכך הוצרך רש"י לחדש משום פלגינן דיבורא דא"ל דאינו נאמן על עצמו דזה אינו דבאמת לחובתו נאמן והוה עד פסול ורק דגזרה התורה שמא זהו אינו רעתו באמת והוא משקר ולכך כיון שחשדינן אותו למשקר א"כ קשה האיך נאמן לגבי אחר ולכך הוצרך רש"י לחדש משום פלגינן דיבורא ולגבי אחר נקרא עד כשר משא"כ לגבי עצמו.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ו (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
