שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ה (ח׳)

ודרך אגב אזכור מה דהאריכו הח"מ והב"ש סי' י"ז ס"א במצאו כתוב בשטר מת איש פלוני והביאו דברי הג"מ דדוקא עד מפי עד לא מהני כשכותב לזכרון אבל אם כותב לזכרון מה שראה בעצמו מהני והמשנה דמצאו כתוב בשטר דל"מ היינו כשכותב לזכרון ואינו כותב למעשה בעד מפי עד ל"מ וצ"ע למה לא הזכירו כלם דברי התוספתא פרק שני דכתובות יפה כח עדים מכח שטר שהעדים שאמרו מת פלוני תנשא אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני לא תנשא אשתו ואם אמרו מה שכתוב בשטר שמענו ושכחנו תנשא אשתו וביאר הר"ן פרק שני דכתובות גבי כותב אדם עדותו על שטר דהיינו בשטר זכרון ואם אמרו שמענו ושכחנו ונזכרו ע"י כתב מהני ודומיא דכותב אדם עדותו על שטר יעו"ש. והנה מבואר דמצאו כתוב בשטר היינו זכרון ואפ"ה לא מהני עד שיזכרו עדותן מתוך הכתב ובהג"מ מבואר דכל שכותב לעצמו מהני אף שלא נזכר מתוך הכתב וגם גוף הדין דמצאו כתוב בשטר דמהני להרמב"ם בכתב ישראל ולשאר הפוסקים אף שאינו מקויים והרי בתוספתא מבואר דאף העדים עצמם שמצאו כתוב בשטר לאו מועיל עד שיזכרו עדותן מתוך הכתב ועיין ח"מ שם בתשובה דהאריך אם מצאו כתוב בשטר כל דידענו שישראל כתבו מועיל ואף הגאון מהר"ם אשכנזי אבי הש"ך מודה בזה והרי בתוספתא מבואר דל"מ אף שידוע להם שהוא כתבם רק שאינם זוכרים העדות וצ"ל דלא קי"ל כהך תוספתא. ובאמת גוף התוספתא לא הבינותי לפירוש הר"ן דלמה לא יועיל אף שאינם זוכרים כ"א מתוך הכתב הא יודעים שזה כתבם והרי אף עד מפי עד מהני ולא בעי תורת עדות בעגונה וצע"ג שלא הובא בטוש"ע ורמב"ם הך דאם שמענו ושכחנו. ולפענ"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר דמיירי בשטר גמור דאל"כ לא שייך שיפה כח עדים מכח שטר דפשיטא דמה שאינו רק לזכרון בעלמא ודאי עדים כח יפה משטר זכרון ודומיא דאמר יפה כח השטר דהיינו גט והוא שטר גמור כמו כן להיפך. אמנם הכוונה בזה דהנה צריך לדייק מ"ש יפה כח עדים שאמרו מת פלוני והלא בעגונה סגי בע"א וא"כ למה לי עדים לנקט יותר רבותא אף ע"א יפה מכח שטר. אך נראה דמזה ראיה ברורה לשיטת הפוסקים דבשני עדים ל"ש בדדמי ובזה שפיר אמר דיפה כח עדות בכה"ג שאמרו מת פלוני אף דשייך בדדמי מ"מ בשנים לא אמרו בדדמי והיינו מטעם שכתב הרמב"ן כיון דהתורה האמינה לשני עדים לא חיישינן שמא יאמרו בדדמי ולפ"ז ז"ש דאם מצאו כתוב בשטר לא תנשא אשתו דחיישינן שמא כתבו בדדמי אבל אם אמרו שמענו ושכחנו דאז מעידים ששמעו כן ולא שייך בדדמי בשנים דמסתמא דייקי טובא ולא אמרו בדדמי ולפ"ז ממילא הך דכותב אדם עדותו בשטר מיירי ג"כ בשטר גמור ומעיד עליו אח"כ כשיאמר נזכרתי וא"כ אדרבא מזה ראיה ברורה לשיטת הגאון שמביא הרי"ף וסרה קושית הר"ן ע"ז ודו"ק: