שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ה (ז׳)

והשבתי דלק"מ דהר"ש מסתפק אם יש לו מעינות מה"ת ועיין מלמ"ל פ"ג ממשכב ומושב ה"א שביאר מקום הספק אבל שם דלא מטמאה דאורייתא חשש הכה"ג רק משום טומאת בנות כותים דרבנן ומדרבנן מטמא בועל נדה ומעינותי' טמאים ודו"ק ועיין בתוס' חגיגה דף י"ט ע"ב. מיהו יש לומר דאכתי תקשה דכיון דבועל נדה אינו מטמא מעינותיו היכא גזרו רבנן טומאה בעכו"ם אף על מעינותיו מידי דלא מצינו מדאורייתא וכה"ג אמרו בכמה מקומות מיהו יש לומר כיון דבאמת צנורא דע"ה טמא רק ברגל משוי ליה כטהרה כדמשני רבא וכל דחשו בבועל נדה שוב לא עשו כטהור ומטמא משום צנורא דע"ה מיהו לאביי דמשני בצדוקי חבר קשה קצת וגם בזו יש לומר כיון דבזה לא הוה חבר דסבר לעשות בטוב כמ"ש התוס' ד"ה בועל נדה א"כ שוב טמא משום צנורא דע"ה ועכ"פ לא תקנו תקנה חדשה וצ"ע בזה ועיין תוס' מו"ק דף ט"ו ד"ה ובועלי נדות ועיין תוס' נדה דף ל"ג ע"ב ד"ה ותיפוק לי' ובתוס' שם ד"ה בכותי ותוס' שם ע"א ד"ה מה ודברי המהרש"א שם שישב דנושא המדרס מטמא אדם וכ"ח הוא תמוה דמשנה מפורשת היא בזבים ובפ"ק דכלים שם דאינו מטמא אדם וכ"ח והעירני לזה ב"ג הרב החריף הנ"ל ויפה העיר וכמדומ' שראיתי מה שקש' עליו בזה ועיין שעה"מ הלכות ט"צ ומשכב ומושב מ"ש לענין בועל נדה: