שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ה (ד׳)

ודרך אגב אומר בהא דאמרו ביבמות דף כ"ה והא מת דלא עליו קסמכינן דאמר מר אשה דייקא ומנסבא ובראשית ההשקפה תמהתי דהא זה בעיא ביבמות דף קט"ו אי עד אחד נאמן משום מלתא דעבידא לגלויי או משום דייקא ומנסבא ומצאתי ברשב"א בחידושיו ליבמות דף כ"ה שנתקשה בזה. ואמרתי דמכאן ראיה למ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ו והנמשך דגם דייקא ומנסבא הוא טעם שירא העד מלשקר בשביל דהאשה דייקא ומנסבא וא"כ תחקור ותדרוש ויתברר האמת שלא מת ע"ש ולפ"ז גם אם נימא משום מלתא דעבידא לגלויי ג"כ י"ל דלא עליו קסמכינן דעיקר סמכינן דבודאי לא ישקר דהיא דייקא ומנסבא ולפמ"ש הט"ז בסי' מ"ז בטעמו של הרמב"ם דחושש שמא תשכור ע"א וכתב כיון דלא נגמר הדבר על ידו חיישינן דלמא דבורא עביד ואמר ע"ש ולפ"ז ג"כ יש לומר דלכך במת לא חיישינן סמכינן עליו דממנ"פ אם אתה סמך עליו ול"ח שמא תשכור ע"כ דסמכינן עליה דדייקא ומנסבא דאל"כ שייך חשש שמא תשכור כיון דיש סברא דייקא ומנסבא א"כ העד סומך עלי' ולא הוה רק דיבור בעלמא וע"כ דסמכינן על זה גופא דדייקא ומנסבא ותידוק שפיר ודו"ק היטב: נחזור לענין הראשון לענין מסל"ת שהבאתי ראיה מהך דנדה דף ל"ג ודברי הר"ן בחידושיו שם ובאמת שעפ"י דברי הר"ן שם דלכך קדם אצל אשתו משום דהיתה מסל"ת נאמנת בדרבנן וכתבתי למעלה דכמה מילי מעליותא איכא למשמע מינה וכעת בעברי על סימן י"ז אמרתי לברר דהנה עכ"פ מבואר דדוקא בדרבנן בשאר איסורים הוא דנאמן לא באיסורי תורה ודלא כהפר"ח ביו"ד סי' ס"ט וגם צ"ע במ"ש הט"ז סי' צ"ח דבאיסירין א"צ תורת עדות וכשר מסל"ת אף בדאורייתא ובר"ן אינו מבואר כן דשם לא הוה רק איסורים בעלמא. והנה מזה מבואר דמסל"ת א"צ קישור דברים דאל"כ מה מועיל שהלך אצל אשתו והא לא הי' שם קישור דברים אבל הר"ן בתשובה הובא ביתה יוסף סי' י"ז ס"ל דצריך קישור דברים ואולי שאני התם לענין עדות אשה דהו"ל איסור תורה רק דהאמינו חז"ל בעדות אשה משום עיגונא אף באיסור תורה מסל"ת א"כ בכה"ג שוב צריך קישור דברים דכל שאינו מסל"ת ממש שוב לא האמינו חז"ל. ובזה מיושב דלא תקשה להרד"ך שסובר דכל ששאלו לו מה נעשה במשה סוסי לא הוה מסל"ת והרי כאן הלך הכה"ג אצלה לשאול וכן מה שהקשיתי למעלה על הרש"ל דדעתו דהקטן צריך שיאמר תחלה דאל"כ לא מקרי מסל"ת וקשה מכאן ולפמ"ש יש לומר דזה דוקא בעדות אשה דהיא דאורייתא ובעי דוקא מסל"ת ממש אבל שם אף דלא הי' מסל"ת ממש נאמנת ודו"ק: והב"י ביו"ד סוף סימן קל"ז כתב בשם הר"ן בתשובה דדעתו היה נוטה להקל במסל"ת באיסורין דרבנן כמו סתם יינם רק שלא מלאו לבו להקל שלא ראה מפורש והנה בחידושיו לנדה נראה דפשיטא ליה בבירור דבמסל"ת נאמן בדרבנן וע"כ מחוורתא כמ"ש הש"ך בסי' צ"ח ובסי' קל"ז דבדאורייתא אין נאמנים כלל עכו"ם מסל"ת אף בלי אתחזיק ובדרבנן יש לחלק בין אתחזיק איסור ללא אתחזיק וא"כ דברי הר"ן בתשובה לא סתרי למ"ש בחידושיו הנ"ל ודו"ק איברא דאכתי קשה דהרי התוס' ריש גיטין הקשו דנילף מנדה דאף באתחזיק איסורא נאמן ע"א וכתבו דכל שעבר שבעה ממילא מותרת ולא מקרי אתחזיק וגם בידה לטבול ע"ש ולפ"ז כאן דמשלימין לדם ירוק וא"כ שוב אתחזיק איסורא וגם בידה לטבול לא שייך בזה דלא יועיל טבילתה וצ"ל דזה באמת מה שאמר לו אעפ"י שנשי צדוקים הם מתיראות מפני הפרושים ומראות דם לחכמים וא"כ שוב בידה לטבול ולא אתחזיק איסור.