שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ד (ט׳)

והנה הכ"מ הקשה על הראב"ד דהרי תנן כל שכנס' הרי היא כאשתו ומחזיר' לאחר שגרש' ותמה המלמ"ל דשם מיירי שכנס' כדינו אבל כל שהית' חליצת מעוברת או ביאת מעוברת דאין שמה ביאה הרי היא אינה אשתו עוד וכל שיגרש' תיאסר עליו. ובאמת שהיא תפיס' גדול' אבל לפענ"ד נראה דכל שאח"כ נתגל' שאין הולד של קיימא א"כ למפרע הי' החליצ' או הביאה כדינו והרי היא מן התורה כאשתו לכל דבר וא"כ לא שייך שתאסר בגט דמה שקונסין לגרש הוא רק על שעבר על דברי חז"ל אבל באמת מן התורה כנסה כדין והרי היא כאשתו ולמה לא יהיה מותר להחזיר' וז"ב בכוונת הכ"מ. אך לפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי דהו"ל כגבינות של עכו"ם דכל דאסרו חז"ל מפני חשש איסור שבגופו א"כ הוי כאילו ודאי איסור תורה וכמ"ש הש"ך בכללי הספיקות אות י"ז י"ח דהוה כאלו ראינו שהעמיד' בקיבת נבילה וא"כ ה"ה כאן הוה כאילו ודאי היתה מעוברת ופשיטא דאף שהפיל' אח"כ כל שהי' ודאי בן קיימא דל"ש ביאה נאסר' להחזיר' בגט ובלא"ה נראה לפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' א' דאף דצריכות להמתין ג"ח להבחנ' אפ"ה לא אמרינן דכל שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה בשעת נפילה שוב לא תתייבם דהא אינו רק מדרבנן ואם יבא אליהו ויאמר שאינה מעוברת היתה יכולה להתייבם ולפ"ז לפמ"ש דכאן יש חשש תורה או שעכ"פ נעשה כודאי איסור תורה שוב אינה ראויה בשעת יבום ושוב תאסר מלהתייבם וגם לפמ"ש התוס' בריש יבמות לחלק לענין נדה ג"כ יש לומר דכאן אסורה על היבם טפי מאיש אחר ושפיר אין אני קורא בה יבמה יבא עליה ובפרט לפמ"ש הראב"ד דמהראוי לקנסו אחר התשעים יום כימים שעמד עמה באיסור וא"כ זה שאסור אחר התשעים יום זה ודאי אינו ראוי ליבום בשעת נפילה קרינן ביה דלא שייך תירוצו של הח"ץ דאם יבא אליהו דהרי לאחר תשעים יום ודאי ברור שאינה מעוברת ואפ"ה אסרוה ושוב לא יוכל להחזירה וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד: