שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ד (ד׳)

ובגוף הקושיא היה נראה לפענ"ד דבאמת צריך ביאור הא דל"צ להמתין לאחר חדשי הבחנה עוד שבעת ימים משום חשש חימוד וצ"ל כיון דנקצב הזמן בבירור שוב הו"ל כהי' הזמן מוגבל דלא שייך חימוד חדש כמבואר בסי' קצ"ב ס"ג ועיין בט"ז שם ולפ"ז ביבמה דעוד ספק הוא שמא תהיה מעוברת ותהיה אסורה לו שוב בלא"ה צריך להמתין ולהוחיל עוד שבעת ימים ושוב לא שייך הבחנה ומיהו לפ"ז כיון דאסרו מעוברת חבירו שוב שייך חימוד חדש וזה דבר חדש וצ"ע. והנה בהא דהבאתי למעלה דברי הש"ס דלכך לא הוה מעוברת חציצה משום דהיינו רביתא ולפ"ז צ"ע בהך דנדה דף כ"ו דאמר גבי כריתות שיצא דרך ראשיהן וכו' ופירש"י דאדנפין סנדל נתגיירה וטבלה והדבר יפלא דלמה לא תהיה חציצה וצ"ל דאף שיצא ראשו כל שלא יצא כלו לא הוה חציצה דהכא היינו רביתא ודרך הולד לצאת הראש מקודם ואח"כ הגוף או להיפך דרך מרגלות. אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי בהא דנחלקו בש"ס יבמות דף מ"ו אי גר צריך מילה וטבילה ונחלקו הפוסקים אי מועיל טבילה קודם מילה והביא הרמב"ן ראיה מהך דהכא ביבמות דאמרו מעוברת שנתגיירה וטבלה בנה א"צ טבילה והא נטבל קודם שנימול וכתב הריטב"א בחידושיו שם בהא דאמר שהויי מצוה לא משהינן דאין ראיה משם דשם כל שהוא במעי אמו אין דין מילה בו והרי הוא כנקבה דסגי ליה בטבילה וכשנולד מלין אותו כדין ישראל שנולד ולפ"ז בהא דמוקי בנדה שם דיצאו דרך מרגלות הן דולד קדים ונפיק ולפ"ז שם ע"כ מיירי ג"כ דנתגיירה וטבלה ביני לביני קודם שיצא הולד ולפ"ז שם כל שיצא דרך מרגליותי' שוב נוכל למול ושוב מהראוי שמילה קודם לטבילה ואולי יש לומר דכל דלא יצא כל הולד אין עליו חיוב למולו ולא הוה (טבילה קודם) והכי דייק לשון הריטב"א הנ"ל ועכ"פ זה מבואר דמקרי דרך רביתא אף ביצא ראשו. וראיתי בספר אחד שנסתפק בזה ולא הזכיר כלל הש"ס דיבמות הנ"ל ולא ידעתי מקום לספיקו והדבר מבואר דהוה רביתא וכמ"ש הריטב"א בחידושיו בדף ע"ז שם דאף כלו אינו חוצץ והכי רביתא ואף דעובר לאו ירך אמו וא"כ גם כשיצא הכי רביתא ודו"ק: