והנה מה שמבואר בש"ע דאם הוא שוגג שלא ידע שהיא מניקה לא גזרו שיוציא והוא מהתה"ד לכאורה צריך ביאור דסוף סוף היא עבדה איסור ולמה לא גזרו משום לתא דידה ולפמ"ש הוא הדבר אשר דברתי דבאמת כל הענין דמזיק שעבוד' של חבירו דהא יש לו שעבוד על חלב שלה וא"כ אף שהיא יכולה לומר בדידי קא עבידנא מ"מ היא אסורה בשביל הבעל השני וכמ"ש ולפ"ז כל שהוא שוגג והיא בלא"ה מותרת ולכך לא גזרו. ובזה הנה מקום אתי לומר דבר חדש במה שכתב הר"ש הזקן דגרושה מניקת מותרת להנשא משום דלא משעבדא להניק והנה תלה ההיתר בה ולא בבעל שמותר לישא אותה וביבמות אמרו דלא ישא אדם מעוברת חבירו וע"כ נראה דבאמת לכאורה צריך ביאור אף דלא משעברא להניק אפשר דבשכר משועבדת להניק וכמבואר סברא זו בשיטה מקובצת כתובות דף נ"ט ודף סמ"ך רק דמיירי באופן דהוא שוגג רק דמצדה האיסור וא"כ אף אם נימא דהיא ג"כ משועבדת ולא מצית לומר בדידי קא עבידנא ועיין ש"ך חו"מ סי' שפ"ו נחלקו בזה הפוסקים מכל מקום בגרושה דהיא עכ"פ אינה משועבדת בחנם וא"כ יכולה לפרוק עול מעליה ועכ"פ כל שאינה מחוייבת בחנם לא מקרי מזיק שעבודו של חבירו וא"כ שוב מותרת מצד לתא דידה להנשא דאף דהבעל השני הוה מזיק דאולי היתה מתרצה להניק וסתם אשה חסה על ברא ובפרט שהיו נותנין לה שכר מכל מקום הוא באמת שוגג היה והיא אף שמזידה היתה בדידה שוב לא שייך מזיק שעבודו שהיא תוכל לפרוק עול מעליה:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ד (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.