ובאמת שגם להרמב"ם קשה דהא כיון דאקבע איסורא ואתחזיק האיסור אף הרמב"ם מודה דכל דאתחזיק איסור ודאי אסור וע"כ לא אמר הרמב"ם רק בלא אתחזיק לא היתר ולא איסור אבל כאן הוה כאתחזיק איסור והיא תימה גדולה והרבה נתקשיתי בה. אמנם מה שנראה לפענ"ד בדרך הפילפול הוא דהנה כבר נודע מה שהקשה הרב החכם השואל בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ער"ב דהיאך משכחת אשם תלוי אם נימא דאי אפשר לצמצם וכל שהחתיכה אחת גדולה מחברתה דלמא של איסור קטנה ונתבטלה בחתיכת היתר הגדולה ממנה והנה מה שתירץ בזה הרשב"א דשמא הגדולה היא של איסור הוא תימה כמ"ש בפרמ"ג בפתיחה לשער התערובות וכבר הכינותי בזה קונטרס מיוחד. וכעת נראה בפשיטות דהרי ר"ז אמר הטעם משום דאפשר לברר איסורו ולכך בעי שתי חתיכות ור"נ ס"ל דאקבע איסורא ואמרו הנ"מ באם אכל הנכרי חד מתחלה וכעת א"א לברר האיסור ומ"מ חייב לר"נ דאקבע איסור בתחלה ולפ"ז עכ"פ כיון שהיה אפשר לברר איסורו בתחלתו בעת שאקבע האיסור א"כ ל"ש ביטול דכל דאפשר להכיר האיסור לא שייך ביטול א"כ שוב חייב אשם תלוי אף דכעת א"א להכיר איסורו מכל מקום הרי אקבע איסורו וז"ב מאד. וכעת אף דכבר נאכל ואי אפשר להכיר האיסור הא עיקר חיובו מפני שנקבע איסור ואז הי' אפשר לברר איסורו ולפ"ז זהו במקום דאפשר לברר איסורו אבל כאן הא בשתי חתיכות שזה טמא וזה טהור זה אי אפשר לברר בשום אופן אף כשהם לפנינו והרי אמרו בהדיא תבעי לר"י ע"כ לא קאמר ר"י אלא התם דאם היא טהורה וטהורה ידע אבל הכא הא לא ידע לה וא"כ אי אפשר להכיר בשום פנים וגם מצד הסברא בשלמא בין חלב לשומן יוכל המבין להכיר איזה של שומן ואיזה של חלב אבל איזה תרומה טהורה ואיזה נטמא זה א"א להכיר בשום פנים וא"כ שוב בטל ברוב ולא שייך כאן אקבע איסורא כנלפענ"ד. ובזה מיושב גם דברי התוס' דמשכחת לה בכה"ג דהשתי צבורין אחת עכ"פ גדולה מחברתה ודו"ק היטב: עוד נראה לי דבר חדש דהנה לכאורה צריך ביאור הא דספק נטמא מבע"י ספק בלילה אמאי לא נימא דהוה ספק טומאה ברה"ר היכא דמנח העירוב ברה"ר ויהיה טהור ככל ספק טומאה. אך כבר הורינו התוס' ריש נדה דספק טומאה דטהור ברה"ר הוא רק ספק מגע ולא ספק ראייה וכבר הארכתי בזה בחידושיי למס' נדה בשם אבי מורי הרב הגאון נ"י דכל הטעם של רשב"ג דנשאלין ליחיד ולא נשאלין לרבים וזה בספק טומאה דמגע דעל כל אחד הספק אבל אם הספק אם ראתה וכל שראתה אין הספק באחרים א"כ לא הוה רק ספק ליחיד אם ראתה או לא וה"ה כאן הספק אם נטמא הככר וכל שנטמא כל מי שאכל ממנו עבר ואכל תרומה טמאה ולכך טמא אף ברה"ר ולפ"ז כשיש שתי ככרות א"כ ניהו דאקבע איסורא הא באמת כל קבוע כמחצה על מחצה והו"ל ספק טומאה ברה"ר וכ"כ התוס' בהדיא במנחות דף כ"ב גבי שחוטה בטלה בנבלה ע"ש וא"כ מה שייך קביעות איסור בזה הא הו"ל ספק טומאה ברה"ר (וכ"כ התוס' בהדיא במנחות) כיון דיש ספק על כל מי שאכל שמא אכל מן הטהורה ולא עבר כלל וא"כ הו"ל ספק טומאה ברה"ר וטהור ולכך אמר דעכ"פ סעודה הראוי מבע"י לא הוה דאסור מספק לאכלה ודו"ק היטב כי הוא חריף:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ג (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
