שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ג (ו׳)

והנה בשנת תרי"ד בלמדי מס' עירובין והגעתי ביום ג' וארא לדף הנ"ל בהא דאבעיא ר"ש בר"י מר"ה הי' לפניו שתי ככרות אחת טהורה ואחת טמאה ואמר ערבו לי בטהורה בכ"מ שהוא מהו תבעי לר"מ תבעי לר"י וכו' וקשה לי טובא דל"מ לשיטת הרשב"א דהא דספק עירוב כשר הוא דוקא משום שהי' חזקת כושר וכן הוקבע בש"ע או"ח סי' שצ"ד וסי' ת"ט ועיין במג"א שם ושם וא"כ כאן שהיה שתי ככרות הו"ל אקבע איסורא ובודאי אין מועיל עירוב דהרי חייב אשם תלוי בזה ואפילו לשיטת הרמב"ם דלא בעי לענין עירוב חזקת כשרות רק שלא יהיה חזקה להיפך כמ"ש הה"מ פ"ו מעירובין הי"ג אכתי קשה דהא באקבע איסורא כ"ע מודו ואולי מזה ראיה להרמב"ם הנ"ל דעיקר האיסור הוא משום דבעי סעודה הראוי למבעו"י וזהו באמת מה דהשיב לו ר"ה בעינא סעודה הראויה מבעו"י וליכא אבל לשיטת הרשב"א קשה שוב התבוננתי בדברי הה"מ שם בהי"ג במ"ש ראיה להרמב"ם דלא כרשב"א דעיקר תלוי אי הוה סעודה הראויה מבע"י כתב הה"מ ויעיד ע"ז שטעם ספק טהורה ספק טמאה שאינו עירוב הוא משום סעודה הראויה מ"ש היו לפניו שתי ככרות ויתבאר בסמוך כיון להלכה ט"ו שם הנה בקיצור לשונו הזהב אולי כיון לראיה זו שכתבתי ועכ"פ לשיטת הרשב"א הוא תימה גדולה: ואף אם נימא כמ"ש הפר"ח בסימן קי"א ס"ק ג' דבעינן שלא יהיו ניכרות בתחלה ועיין שעה"מ בהלכות מקוואות כלל ב' הא כאן אינן ניכרות קודם שעירב בו דהרי אמר ערבו לי בכ"מ שהיא טהורה א"כ הוה אקבע איסורא ולמה יהיה עירובו עירוב וצע"ג. ומצאתי בשעה"מ בהלכות מקוואות כלל א' שהקשה על התוס' ד"ה אבל שכתבו שהיה ב' צבורין לפניו והקשה הא אקבע איסורא ואתחזק איסורא מקרי וכתב דמזה ראיה להש"ך דבניכרין זה בפני עצמו וזה בפני עצמו לא שייך אקבע איסורא והיא תימה גדולה דמה יענה כאן דנתערב קודם ולא ניכר ואפ"ה מבעיא ליה לר"י וצע"ג: