שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ג (ה׳)

והנה לכאורה יש לומר דאף בודאי מעשרין בה"ש דהרי מעשר בזמן הזה אינו רק מדרבנן וא"כ הא קי"ל דנטמא בולד הטומאה דאינו רק דרבנן מותר לטבול ביו"ט משום דלא מקרי מתקן א"כ ה"ה בזה דהא אינו רק דרבנן וצריך לומר דהא דמבואר בשבת דף ל"ד דאין מעשרין ודאי הוא אתיא כמאן דס"ל מעשר דאורייתא וכמה משניות צריך לאוקמא כן: ובזה יש ליישב הא דכתב הטור או"ח סי' שמ"ב דאם היה טרוד והוצרך לעשר פירות והקשה הב"י דממנ"פ אם מיירי בדמאי למה הוצרך להיות טרוד ואם מיירי שם בודאי הא ל"מ הטירדא ולפמ"ש יש לומר דלפי מה דקיי"ל דכל המעשר בזמן הזה אינו רק מדרבנן א"כ שוב לא אכפת לן והא דצריך להיות טרוד הוא משום דהה"מ כתב דדוקא בנטמא בולד הטומאה דעכ"פ חזי לחולין אבל בכלים הנקחים מיד הגוי דאסור לחולין ג"כ אסור אף שאינו רק מדרבנן ולכך הוצרך להיות טרוד ונחפז כנלפע"ד. איברא דאכתי צריך ביאור דלפי מה שנראה מדברי הרמב"ם יש שני שבותים במעשר בשבת משום מתקן ומשום מו"מ א"כ לענין מו"מ מה נ"מ בין דרבנן לדאורייתא סוף סוף שייך גזירה דרבנן אמנם נראה דלפמ"ש הצל"ח בביצה דף י"ב ע"ב דלא שייך משום מו"מ רק בנתנו לכהן אבל במה שמפרישו להתירו לאכילה לא שייך משום מו"מ רק משום מתקן א"כ כאן שאינו מוסרו לכהן רק שמעשרו להתירו לאכילה א"כ לא שייך משום מתקן ולפ"ז חלה בזמן הזה שנשרפת ולא ניתן לכהן שוב היה מותר דאינו רק דרבנן ואין בו משום תיקון אם הוא טרוד ונחפז וגם אין בו משום מו"מ והמ"א כתב בסי' רס"א ס"ק ב' דאסור מיהו כיון דמותר לאכול ואח"כ מפריש א"כ אין צורך להפריש ושוב א"צ לתקן בחנם וע"ז רמז המ"א שם במ"ש לעיין סי' תק"ו ולפ"ז מה שהאריך המג"א בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש מהחמץ חלה איך יעשה דאסור להניח החמץ וצריך לשרפו ולפמ"ש אדרבא כיון דאין רשאי להניח שוב לא שייך שום תיקון וגם לא משום מו"מ דהא חלת חו"ל נשרפת והנה במ"ש דלא שייך תיקון כיון דאינו רק מדרבנן הו"ל כטבילת כלים טמאים מדרבנן באמת בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' למ"ד האריך דגם טבילת כלים טמאים דרבנן אסור בשבת ע"ש ודחה דברי הט"ז ע"ש באורך אמנם בח"ב סי' צ"ז מצאתי שכתב בהדיא דכיון שאינו רק מדרבנן מותר והשיג על המג"א סי' תק"ו לענין ע"פ שחל בשבת אבל לא הרגיש דיש עוד טעם משום מו"מ ע"ש אמנם באמת יש עור טעם לאסור לעשר בשבת דאסור בטלטול כל דעדיין טבל ועיין יבמות דף צ"ג דאמרו טלטול בעלמא הוא ובשלמא בחלת ח"ל כיון דאוכל והולך ואח"כ מפריש לא שייך איסור טלטול אבל בטבל שייך איסור מוקצה ועיין יומא דף פ"ז גבי טבל דרבנן ע"ש ובחידושי מהרמב"ח שם בס' תוס' יוה"כ אמנם נראה דרש"י פירש בשבת דף ל"ד עישרתם פירות האילן לסעודת שבת שאף סעודת עראי קובעת למעשר ולפ"ז יש לומר דהך דאין מעשרין ודאי מיירי ג"כ בכה"ג ולפ"ז כיון דסעודת שבת אינה קובעת רק משחשיכה ועיין פסחים דף ק"ה ובתשובה הארכתי בזה וא"כ עד שם לא אסור בטלטול ולכך בספק חשיכה מותר לעשר דעדיין לא אתקצי כלל ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד: