שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ג (ג׳)

ולכאור' רציתי לומר דבאמת צריך להבין איך שייך שתי סעודות מצומצמות והא א"א לצמצם ולר"י גם בידי אדם א"א לצמצם וא"כ דלמא יש יותר וצ"ל כמ"ש הר"ש ממנבול הובא בתוס' חולין דף כ"ח ובעירובין דף וא"ו ובכמה מקומות דכל דיש צדרים לחיוב לא שייך אפשר לצמצם לפ"ז שפיר כתבו התוס' דכאן יש שני צדדים ספק שמא פחות משתי סעודות הם וספק שמא שווים וזה לחיוב דלא חזי להפרי' ורק צד אחד שמא יותר ובזה שייך א"א לצמצם ולפ"ז בספק שמא נתקנו מבעוד יום דיש עוד צד להקל שפיר מצרפינן לספק שמא יותר ולא שייך א"א לצמצם ודו"ק היטב. ועוד יש מקום ליישב ע"פ דברי התוס' בגיטין דף ל"א דיוכל ליתן עיניו בצד זה ולאכול במקום אחר ובשעה"מ פ"א מתרומות האריך בזה וכבר הארכתי בזה במקום אחר ולא עת האסף פה ודוק שוב עיינתי בזה וראיתי דמ"ש למעל' לחלק בין אם השני שבותין באו כאחת או לא באו כאחת זה לא מתורת אא"ז הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל כ"א הגאון בעל אהעו"ז בחידושיו לעירובין דף ל"ג שם נמצא חילוק הלז אבל זקני הגאון בעל שער אפרים סי' כ"ז הביא בשם זקני הגאון מוה' העשיל זלה"ה חילוק אחר בין אם השבותין באו בעת שמתחיל המצו' אז נדחו אפילו שתיהן גם יחד אבל אם השבות בא בעת שלא התחיל המצו' אז לא יוכל לדחות ע"ש ולפ"ז הנה מקום אתי לחלק בין שבות דטבל לדמאי דהנה כבר נודע דבטבל יש עוד טעם שאסור לעשר מלבד השני שבותין האלו משום דאסור בטלטול כמבואר ביבמות דף צ"ג וביומא דף פ"ג ועיין בכפת תמרים שם ביומא שהאריך בזה וגם אני הארכתי לבאר זאת במק"א ולפ"ז כיון דהשבות דטלטול בטבל מתחיל קודם שמתחיל לעשר דהא מוכרח עכ"פ לטלטל ובזה שוב כל שיש כאן אח"כ עוד שני שבותים תיקון ומקח וממכר פשיטא דלא דחי אבל דמאי דמבואר בשבת דף קכ"ז דמותר לטלטל וליכא שבות רק בעת שמתחיל לעשר ואז הוה מצוה ולא שייך שבות אף שני שבותין לא אכפת לן ולפ"ז היה מקום ליישב גם דברי התוס' דלכך לא הקשו רק גבי דמאי דיכול לעשר בה"ש וכמ"ש. אמנם אחר העיון דברי התוס' א"א לישב בזה דכל הטעם דדמאי מותר לטלטל מבואר בשבת שם מיגו דאי בעי מפקיר נכסי' והוה עני וחזי ליה ולפ"ז בהס"ד של תוס' דקאי על הס"ד דהש"ס דדמאי לא חזי כלל רק משום דחזי לעשר ולפ"ז כיון דלא ידענו מהך דאי בעי מפקיר נכסי' שוב הוה אסור בטלטול ולא חזי ומיהו לפמ"ש תוס' שם דהו"מ לומר מיגו דחזי לכהן מצי לטלטל א"כ שוב דמאי חזי לי' דניהו דסומכוס ס"ל דלא אמרינן מגו דחזי לכהן היינו לענין עירוב דבעי סעודה הראוי' לו משא"כ לענין טלטול דכל דחזי לאיזה אדם שוב ל"ש מוקצה ועיין בתוס' שם ובאו"ח סי' ש"ח ודו"ק היטב: