והנה מזה מבואר דשואל הו"ל א"י אם פרעתיך ודעת הנימוק"י ר"פ הגוזל ומאכיל דשואל כיון דאינו חייב עד שעת אונסין הו"ל א"י אם נתחייבתי מיהו יש לומר כיון דאנן קי"ל דאף לשואל שמין א"כ משמע דלא נתחייב עד שעת אונסין ממש ועיין ש"ך חו"מ סי' רצ"א ס"ק מ"ד ובקצה"ח סי' ש"מ ולפענ"ד מדברי התוס' אלו משמע כמ"ש הנימוק"י ודו"ק: ודרך אגב ארשום מה שהקשה אותי המופלג מו"ה חיים יהודא ני' חתן הרב מקראקוויטץ בתוס' ב"ק דף ס"ו ד"ה הם שכתבו דבאתנן עיקר דעתיה אקמח והקשה דא"כ היכא דייק הש"ס דב"ש ס"ל שינוי במקומו עומד והא שאני אתנן דעיקר דעתא אקמח וע"ז רצה לומר דניהו דדעתא אקמח מכל מקום כל דהוה שינוי שוב הוה כבא עליה ואח"כ נתן לה אתנן דלא הוה אתנן כדאמר בע"ז דף ס"ג ולא נהירא דשם נתן לה אח"כ וכאן כל דדעתיה אקמח א"כ הוה כנותן לה מתחלה קמח. אך באמת הדבר פשוט דבאמת חטים אינן ראויים חיים ועיקרן לקמח א"כ דעתה מתחלה לעשות קמח ומאיס אבל מכל מקום אם שינוי אינו במקומו הוה שינוי דמכל מקום הוא נתן חטים והוא עשתה קמח ואטו אם אחד יגזול חטים ועשה קמח אף דעקרו של חטים לקמח מכל מקום מקרי שינוי וזה ברור ופשוט:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ב (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.