שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל׳ (ח׳)

הנה באמת גם אני יגעתי וחפשתי חפש מחופש בטוש"ע ולא מצאתי מוזכר הדין גם בכנה"ג כמעט שעברתי בסי' פ"ז ולא מצאתי דבר אבל חלילה לדחות בשביל זה דין אשר יסודתו בהררי קדש המעתיק צור ממקומו בעבור שלא שאבו ממנו מים אבל אחר זמן רב האיר ד' עיני ומצאתי בד"מ סי' צ"ה בסופו שהזכיר דברי המרדכי אלו שבפרק שבועת הדיינים והנה לא נעלם ממנו דבר ועיין בשערי משפט סי' ע"ח ס"ק ז' שהביא דברי המהר"ם הנ"ל והאריך להוכיח דבהיסת כל שהדבר אינו מצוי אין משביעין ולא הזכיר מדברי הט"ז סי' ע"ה שלמד כן מדברי המרדכי הנ"ל גם יישב בזה קושית התוס' בהך דרבה בר שרשום וכבר נזכר זה בתומים שזה מקור דברי המרדכי עכ"פ הדין דין אמת. אחר שנים רבות בשבת תר"ט הייתי ב"ק ברעזאן ונשאלתי בזה הענין שאלה ואמרתי להעתיקה והנה ז"ל שלום וכ"ט לידידי הרבני המופלג החריף מו"ה יודל גוטמאן ני' דברי תורתך אשר מסרת לי ונפשך בשאלתך להשיבך והבטחתיך לתת עין ראיתי והנה תורף השאלה באחד שראה באשתו דברים מכוערים והתקוטט עם אשתו ועשו שלום ביניהם באופן כי לא ידורו עוד בכפר רק בעיר וכן עשו ולא היו ימים מועטים עד שהתחילו לרנן עליה שנית שיש לה מגע ומשא עם שר אחד ועשה הבעל בערמה ואמר לה ביום ה' תנה לי בגדי שבת כי אני רוצה ליסע לכפר והוא נתחבא בעיר ובעש"ק בראותה כי לא בא הבעל בא השר לביתה וישם הבעל לה אורבים אחרי כי ראו שנכנס השר לבית וגם הוא בעצמו עמד עם שני אנשים אצל פתח הבית ואצל החלונות ויראו לדפוק בבית כי השר הי' לו כלי זיין ע"כ המתינו עד כי יצא והנה תיכף בבוא השר להבית כבו הנרות למען לא יתראה החוצה והנה בבקר רצה האדון לצאת ויהי כשמעו קול המולה רצה האדון לצאת דרך החלון ותפשו אותו ברגליו ויעזוב מנעליו בידם וינס הביתה והיא הסגירה אותו באמלתרא בתוך הבית ותפתח את החדר והבעל והאנשים באו לבית ולא מצאו איש ותתקוטט האשה עם בעלה כי תואנה הוא מבקש ושלחה אחר קרוביה להצילה שלא יקח הבעל כל אשר לה וביני לביני קול דודה (הוא השר) דופק מתוך האמלתרא ואמר פתחי לי כי אחרי הסגירו אותו ולא מצא מקום לנשום ולשאוף האויר והנה נתגל' שקרה ובאו לב"ד ודנו אותה לעוברת על דת ופטר אותה בג"פ אמנם כי היתה הרה אז ותבע' מהבעל באשר תלד אז יהי' חל עליו חובת ההנק' והגידול והטיפול כמשפט חובת האב על הבן והבעל אומר כי הוולד אינו בנו ומהנכרי הלז נתעבר' והביא ראי' לדבריו כי כל אותן הימים אשר דרו בהכפר לא הרתה רק כעת שנחשדה מהשר ושאלוהו הב"ד אם לא בא עליה מאז נחשדה מהשר ואמר כי בא עלי' במשך הימים אבל בכ"ז ברי לו כי מהשר נתעברה כי אשת זנונים היא וביאת הנכרי מרובה ובא במרוב' והאשה משיבה כי לא בעל אותה השר כי אם אז בליל שבת אף שנתייחד עמה הרב' פעמים והולד הוא מהבעל ושאל מעלתו הדין עם מי וע"ז האריך מעלתו והביא הדין המבואר באהע"ז סי' ע"א ס"ד דאם בא על הפנוי' ואמר שאין הולד ממנו נאמן וא"צ שבועה וע"ז כתב מעלתו דיש לומר דש"ה שהיא פנוי' אבל בנשוא' יש לומר דרוב בעילות אחר הבעל ומבעל' נתעברה כדאמרו בסוטה דף כ"ז ואף לענין ממון אזלינן בתר רוב כזה שהוא ברור וידוע ועל זה הביא דברי הריב"ש סי' מ"א שמבואר דאף בנשוא' נאמן הבעל לומר שהולד אינו ממנו. והנה באמת הדברים פשוטים וכן מבואר הדבר בסי' ד' סכ"ט באשתו נשוא' באומר שאינו בנו דנאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי והוא הדין דיכיר דנאמן האב לומר שאינו בנו לפסול אותו מכ"ש שנאמן לומר שאינו בנו לענין שפטור מגידולו וטיפולו דבממון ודאי נאמן והנה באמת התשב"ץ ח"ב סימן י"ט מספק עלינו את הדברים ודעתו דמה שנאמן הוא דוקא אם הבעל טוען שברי לו שמשע' שהוחזק' שלא נתעברה עד הזמן שהוחזק' למעוברת מאותו הולד לא בא עליה דאז הוא דנאמן אבל אם בא עליה באותו זמן שנתעבר' לא כל המינו להחזיק הולד בממזר שאף שבאו עליה אחרים אינו ברור שהוא ממזר וממזר ודאי אסר' תורה ולא ספק ואדרבא שדינן לי' אבתרי' דרוב בעילות אחר הבעל ע"ש והנה מעלתו הקשה על דבריו מהא דאמרו בקידושין דף ע"ח דאמרינן לא מבעיא הוא דלא קים לי' ופירש"י ל"מ האב דלא קים לי' אם ממנו נתעבר' או מאחר וא"כ מבואר דלר"י נאמן האב אף בזה. והנה לכאור' יפה טען אבל לק"מ דאטו מי לא יכול להיות דאשתהה אשתהי והרי רבה תוספא' אכשר עד יב"ח וכן קי"ל בסי' ד' וא"כ עכ"פ הוה רבותא גדולה ועיין בפ"י ובמקנה מ"ש בזה ועכ"פ ל"ק על התשב"ץ. ובזה אמרתי ליישב הא דאמרו מאי אפילו שניהם והוא תימה דהא ודאי דרבותא גדולה היא דאף אם שניהם אומרים שהוא ממזר ואפ"ה אינם נאמנים ועיין ריטב"א ופ"י שנדחקו ולפמ"ש אתי שפיר דהנה כבר נודע מ"ש התוס' במנחות דף מ"ם ע"ב דבכל מקום שאומר ואפילו קמ"ל תרתי מילי והביא מהך דיומא דף מ"ו ואפילו בשבת ולפ"ז גם כאן קמ"ל שתי רבותות דה"א דהיא נאמנת טפי דקים לה וגם הו"א דכל דקים ליה בבירור גם רבנן מודו דנאמן וע"ז קמ"ל דאף בקים ליה בבירור אינו נאמן וכמו דהאש' אינה נאמנת אף דקים לה ועכ"פ ל"ק על התשב"ץ.