שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל׳ (ה׳)

והנה לכאורה קשה טובא בהא דאמר רבא ללישנא בתרא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל אלמא דדיימא מיניה ולא דיימא מעלמא צריכה לומר דתאכל ומה קושיא הא שפיר אצטריך למימר דהרי בכתובות דף י"ג ע"ב אמרו ומי איכא שתוקי כשר אין כדשמואל דאמר שמואל עשרה כהנים שפירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי וכו' שמשתקין אותו מדין כהונה משום דבעינן זרעו מיוחס אחריו ופירש"י שלא יעבוד עבודה ולא יאכל בתרומה הרי אף דודאי כהן הוא כל שאינו נודע בבירור שהוא זרעו של פלוני אינו אוכל בתרומה וא"כ ניהו דדיימא מיניה ולא מאחר עכ"פ כיון דיש לחוש לאחר עכ"פ אינו מיוחס אחריו בבירור וסד"א דלא יאכל בתרומה וקמ"ל כיון דלא דיימא מעלמא ודיימא מיניה בתר דידיה שדינן והוה מיוחס אחריו. אך באמת הדבר נכון דשם דילדה מזה בבירור ומאחר אין שום חשש מה"ת לאחזוקי ריעותא ומקרי מיוחס אחריו וכמו כל כהן דאזלינן בתר רוב דאבוה הוא ומקרי זרעו מיוחס אחריו וה"ה כאן כל דלא דיימא מעלמא אין מחזיקין ריעותא. ובזה מיושב היטב קושית התוס' שם שהקשה דאם נימא דדיימא מיניה דקאמר רבא לענין מחלוקת רב ושמואל אינו רק שם רע בלבד ולא בירור שבא עליה א"כ מה מדמה רבא למשנה דבמשנה הוה דיימא מיניה בבירור שהרי ילדה מזה ולכך תאכל בתרומה ולפמ"ש אתי שפיר דהכי מייתי רבא דכל דאמרינן דבדיימא מעלמא שיש רק חשש מעלמא חיישינן לא מועיל לענין תרומה מה שדיימא מיניה דאף שילדה בבירור מ"מ עכ"פ אין זרעו מיוחס אחריו וע"כ דכל שדיימא מיניה אף שדיימא מעלמא אזלינן בתר רוב בעילות אחר הבעל וא"כ זרעו מיוחס אחריו קרינן בי' דכל כהן שעובד עבודה ג"כ בשביל רוב הוא דדלמא לאו אביו וע"כ דכל שהוה רוב זרעו מיוחס אחריו קרינן ביה וע"כ לא אמר שמואל רק שם דלא שייך רוב שהרי לא שייך שם רוב וגם בעדות אשה ובתה ליכא רוב שהוא מזה רק שכשר הוא שרוב כשרים אצלה אבל לא ידענו אבוה מנו ולכך משתקין אותו מדין כהונה וז"ב ובזה מיושב היטב קושית השעה"מ על התוס' סוטה הנ"ל דהבינו דדיימא מיניה דרבא מיירי רק בשם רע בלבד והקשה דא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתי' ביבמות הנ"ל ולפמ"ש אתי שפיר. אמנם במ"ש בשם רש"י דלתרומה אסור כל שאינו נודע אביו מנו הוא ראיתי בשיטה מקובצת שקצת מהקדמונים חולקין בזה על רש"י ע"ש. ובזה מיושב מה שתמה השעה"מ שם על היש"ש דלא הרגיש דבתרומה אינו אוכל ולפמ"ש א"ש ודו"ק. וראיתי להמלמ"ל פט"ו מא"ב ה"כ שכתב על דברת הרמב"ם שם דמפרש הך מחלוקת דדומה ובת דומה דמיירי לענין אם ישאנה כהן וע"ז כתב דאף דמרש"י נראה דמיירי לענין ישראל מ"מ מדברי התוס' נראה דמפרשי לענין כהן שהרי השיגו על פיר"ח דפירש דומה דהוה כעין דומה דיומא ופלגא דא"כ אפילו כנס יוציא וע"ז הקשה דהא גבי ישראל לא שייך האיסור משום זונה וע"כ דמפרשי לענין כהן וכתב דמהרי"ט בא"ה סי' ט"ו נתקשה על התוס' והוא כשגגה היוצא מלפני השליט ע"ש והוא תימה דבאמת המהרי"ט הביא תיכף אח"כ דברי הרמב"ם דמפרשי לענין כהן וא"כ למה לא ניחא ליה ליישב גם דברי התוס' כן אבל באמת הדבר תימה מאד על פירוש הרמב"ם דא"כ היאך אמרו שם ישא אדם בת דומה וכו' בעי ר"ע פרוצה ביותר מהו וכו' כיון דידע בה מנטר נטורי וכו' והיאך מועיל מה דמנטר נטורי סוף סוף היא זונה ולכהן אסורה שמא נבעלה ביום אחר דבשלמא אם החשש משום הבנים א"כ כל ששומרה שלא תתעבר בזנות שוב אין חשש משום הבנים לישראל אבל לכהן סוף סוף יש חשש שמא זונה היא ובניה פסולים לכהונה. אך נראה דבאמת הא דרוב בעילות אחר הבעל הוא ע"כ משום דבעל מצוי לה בכל עת ומשמרה שלא תזנה ותלינן אחר הרוב ומצוי לה ולכך בפרוצה ביותר דלא יוכל לשמרה כ"כ אף דתולין רוב בעילות אחר הבעל מ"מ אדרבא כיון דאשה תולה בבעלה כדאמרו בקידושין דף ע"ג א"כ לא יוכל לשמרה כ"כ דאם תתעבר תאמר שממנו הוא וא"ל דידע שממנו לא נתעברה דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה דזה גופא האבעיא אם חיישינן שלא ידע הזמן ולא יוכל לשמרה שוב תוכל להתנצל ואך לשוא שקד שומר וזהו דאמרו כיון דידע בה נטורי מנטר לה או דלמא פרוצה ביותר לא והיינו כמ"ש.