שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל׳ (ד׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דכאן דכל הטעם הוא דתלינן שנתכוין לשם נשואין א"כ בזה כ"ע ידעי דכשר' היא ולמה השליכתו. ובזה יש ליישב מה דפסק הרמב"ם בפט"ו מא"ב כל"ק דרבא ותמה היש"ש ביבמות סי' יו"ד דלמה לא פסק כל"ב כדרכו של הרמב"ם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת קשיא לי' קושית התוס' בקידושין על רבא דמשמע דאם היתה ארוסה ודאי ממזר הוא ואמאי הא בנתעבר' הולד כשר ומ"ש ליישב דחיק לי' לרבינו וע"כ יישב דרבא לשיטתו בל"ק דכל דדיימא מעלמא הוה ודאי ממזר אף בדיימא מיניה וא"כ שוב חיישינן לאותן מיעוט ארוסות דלענין שנחוש למיעוט ארוסות דלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא זה ודאי הוה מיעוטא דמיעוטא דל"ח כלל וז"ב. וא"כ כיון דרבא פוסק כן לכך נקט כל"ק ובמ"ש נראה דלל"ב דיימא מיניה היינו שבא עליה בודאי וכמ"ש התוס' ולא דהוציא ש"ר בלבד דאל"כ לא שייך לתלות בבעל כל דלא נודע כלל שבא עלי' ודו"ק דלא כתוס' בסוטה דפירוש דלא בא אלי' רק דדיימא מיני' ובאמת שמסוגיית הש"ס שם מבואר ג"כ דק"ל כל"ק דאל"כ יקשה דהשתא בארוס דאינו מצוי אצלה ואפ"ה כל דדיימא מיניה אף לרב שדינן בתר דידיה ולשמואל אף בלא דיימא מיני' תלינן בתרי' מכ"ש בבעל דודאי מצוי אצלה ורוב בעילות אחר הבעל ואפ"ה אמר שמואל דישא אדם דומה ואל ישא בת דומה דזו בא מטפה כשרה וזו בא מטפה פסולה והניח בקושיא ובאמת שזה סתירה גלויה לל"ב ומש"ה פסק הרמב"ם כל"ק. איברא ליישב ל"ב היה נ"ל דבר חדש דניהו דתלינן רוב בעילות אחר הבעל היינו לענין הכשר הולד דכל דשדינן בתר דידיה הולד כשר ואף דכיון דעכ"פ דיימא מעלמא והוה סוטה והמיעוט ג"כ קביע ובפרט דיש לחוש שמא אזלא אחר הבועל והו"ל קבוע רק דעכ"פ לענין הולד יש כאן שני קביעות קביעות הבעל וקביעות הבועל וטפי יש למתלי בבעל דיש רוב המסייע לזה וא"כ שפיר אמרינן דהולד כשר אבל מ"מ כל דדיימא מעלמא א"כ עכ"פ כל דנטמאה ניהו דסוטה אינו עושה ממזר כדאמרו ביבמות דף מ"ט וכן קי"ל בסי' י"ד אבל מ"מ הטפה פסולה דטומאה כתיב בה כעריות וטפה פסולה היא אף שבא מבעל הא טומאה כתיב בה כעריות ולזה לא מועיל מה שרוב בעילות אחר הבעל וז"ש וזו באה מטפה פסולה ולא קאמר שזו ממזרת וזו אינה ממזרת דלפירש"י דחיישינן שמא מממזר באה הו"ל לומר שזו באה מממזר או שזו ממזרת. וע"כ דבאמת היא כשרה מצד הדין רק שהטפה פסולה ולזה ל"מ רוב בעילות אחר הבעל דגם בעילות הבעל טפה פסולה הוא וכל שהיסוד הוא מטפה פסולה מסתמא הולד הנוצר ממנו אינו כשר והוא מקולקל ומושחת וע"כ הזהירו שלא יקחה וז"ב כשמש. ותדע שכן הוא שהרי רש"י כתב שמא מכותי הוא והרי כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וע"כ דאנן לאו על כשרות ופסולת מצד הדין אנו דנין רק על הכשר הטפה ופסולה. ובזה נראה לפענ"ד מה שאמר ר' יוחנן ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו עומדת בחזקת כשרות וזו אינה עומדת בחזקת כשרות ולמה לא קאמר בפשיטות שרוב בעילות אחר הבעל וכשרה היא וזו דומה שיש לחוש לה ולפמ"ש אתי שפיר דזה ל"מ דאכתי טפה זו מה תהא עליה ולזה קאמר כיון דדומה ג"כ יש לחוש שמא תזנה תחתיו ונאסר' עליו ואינו רואה ובא עליה באיסור והיינו שא"כ יש לחוש שמא בניו יבאו מטפה פסול' וא"כ יהיו לו שתיהן ולכך מוטב יותר שישא בת דומה ועכ"פ בניו כשרים שזו בעצמה בחזקת כשרות היא ולכך הכריעו שישא בת דומה משום דהבנים כשרים וא"כ הבנים אשר יולדו ג"כ כשרים יהיו והיא בעצמה ג"כ כשרה ועיין רש"י שם ועכ"פ לל"ק ודאי אתי שפיר ודו"ק: