שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל׳ (י״ד)

שוב ראיתי בט"ז סי' פ"ז סכ"ה ובהגהת זקני הח"ץ ז"ל שם והנה לפמ"ש הט"ז דעבד אינו בר שבועה ג"כ ל"ק קושית השבו"י וגם לפמ"ש הח"ץ ז"ל דכל שפוסלו מלבא בקהל אין ב"ד נזקקין לו ג"כ ל"ק קושייתו ומ"ש הפלאה שם דלא שייך מלוה ישינה תמהני דזה הרגיש הט"ז ודחאו. ובגוף קושית הט"ז למה משביעין כשטוען גזלת והרי לפי טענת התובע פסול והרי אמרו דמשביעין ליה והיינו דלפי טענתו שהוא עבד לאו בר שבועה הוא לא משבעינן ליה וה"ה כאן נראה לפענ"ד דבר נכון דהנה בהא דאמרו בגיטין נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתן לי דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והקשו בתוס' מה חזית דאזלת בתר הודאה דמקבל ניזול בתר הודאה דנותן וכתב הרשב"א בחידושיו דכל דתרתי הודאות דסתרי אהדדי אוקמינן בחזקת הנותן חזקה דמעיקרא ע"ש ולפ"ז לענין שבועה דלא שייך חזקה דמעיקרא וא"כ ניהו דזה הודה דהוא פסול לשבועה מכל מקום זה טוען שלא גזלו ואיכא הודא' להיפך וחייב שבועה אבל בעבד שפיר פריך הש"ס דלא שייך שבועה דהרי כל שמשמתינן ליה לא שייך שבועה דהא לפי טענתו ל"ש שבועה וא"ל דאיכא הודא' להיפך דזה אינו דכל דחזינן שמשמתינן לי' א"כ ע"כ שטוען טענה גרוע' וא"כ שוב ממנ"פ נאמן זה וא"צ שבוע' דאם נימא שהוא משקר שוב הוה עבד ופסול לשבועה ואם הוא אמת שוב א"צ שבועה משא"כ בשטוענו שהוא גזלן ואנן לא נדע מי שטוען אמת שוב יש תרתי הודאות ומספק משביעין לברר האמת אבל כאן שכל שהדבר נוטה שהוא שקר ולפי הודאת התובע ודאי פסול שוב לא שייך שבועה. ובזה מיושב היטב קושית ההפלא' שם דנוקי שגם זה מודה שהוא עבד רק שטוען שהוא עבד איש אחר וא"כ עכ"פ עבד הוא ולא שייך נדוי וצריך לשבע ולפמ"ש אתי שפיר דבזה ודאי לא שייך שבועה דהא הוא עבד לדברי שניהם ודו"ק: