שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ט (ז׳)

והנה אחר זמן רב בשנת תרי"ב נתעוררתי במ"ש למעל' בהך דאמר ר"א דאין יוצאין מסוכ' לסוכ' ופירש"י לאכול בסוכ' זו ולישן בזו ולמדו מדכתיב חג הסוכות תעש' לך סוכ' הראוי' לשבע' וקש' לשיטת הח"ץ ז"ל מהיכן נלמד זאת הא באמת הסוכ' ראוי' כל ימות השבע' לאכיל' או לשינ' בלבד בשלמא למרדכי דבעינן שיהי' אותה סוכ' ראוי' לאכיל' ולשתי' ולשינ' שייך לומר דבעינן שתהי' ראוי' לשבע' ולא לאכול בזו ולישן בזו משא"כ לשיטת הח"ץ באמת אות' סוכ' ראוי' לשבע' לאכיל' בלבד ואטו כתיב סוכ' אחת ולא שתים ואולי לר"א כיון דבעינן שיהי' ראוי לשבע' היינו ביום ובליל' וא"כ כל שאינו ישן בה בליל' א"כ אינו מקרי ראוי לשבע' וצ"ע בזה. אחר זמן רב נתישבתי דהמרדכי לא קאמר רק באם עשה מתחל' סוכ' במקום שאינו ראוי לישן אבל בעשה מתחל' במקום שראוי לישן אף דאירע שאינו יכול לישן אח"כ לא אכפת לן וכמו שמבואר בהג"א ברא"ש בסוכ' פרק הישן אות י"ב ע"ש וכן מבואר בסי' תר"מ וא"נ בהך דחופ' מתחל' הית' ראוי' הסוכ' לישן ג"כ מיהו יש לומר כיון דע"כ נשא בערב הרגל א"כ לא מקרי סוכה ראויה דהא מוכרח לישא ערב הרגל דברגל אסור וא"כ תיכף לא היה ראוי לישן בסוכ' ודו"ק ועיין ברא"ש שם מ"ש בשם הסמ"ג גבי רבא שרי ליה למגני בר ממטללתא משום סרחא דגרגניתא ופירש הסמ"ג דוקא למגני אבל למיכל אסור ומזה אין ראי' דבתחלה היה ראוי אף לישן וכמ"ש שם הרא"ש ודו"ק: ודרך אגב ארשום מה שראיתי בשו"ת תשובה מאהב' חלק או"ח סי' תרל"ט שעל מ"ש הטור בשם הסמ"ג דכל שירדו שיעור כדי שיתקלקל ואפילו אין לו תבשיל שיתקלקל יכול לצאת ע"ז כתב ואין משמע כן מדלא אמר כדי שתסרח המקפ' אלא משתסרח משמע שתסרח ממש וע"ז תמה בתשוב' מאהב' שנעלם מהטור דברי הירושלמי שאמר לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח ובאמת שהיא תימ' גדול' שלא הרגיש בזה שום אחד מהאחרונים. ולפענ"ד נראה דהנ' במהרל"ח שם ובט"ז שם הרגישו דיש ראי' מפורשת לדברי הסמ"ג ממה דאמרו בש"ס דילן תנא משתסרח מקפ' של גריסין ואם איתא דמיירי כשיש תבשיל לפניו א"כ מה אריא גריסין סוף סוף הרי מתקלקל התבשיל שלפניו וע"כ דמיירי כשאין תבשיל לפניו רק שמשערין אם הי' תבשיל לפניו ולכך שיערו בתבשיל של גריסין ע"ש ואני מוסיף דלפמ"ש הש"ס דמקפ' של גריסין היא ממהרת להתקלקל ודאי תמוה דלמ' נקיט גריסין דוקא והלא אם נתקלקל שאר תבשיל ודאי דמותר וע"כ דאפילו אין לפניו שום תבשיל כל שהיו גריסין לפניו היה מתקלקל לכך נקט של גריסין וכ"כ במהרל"ח. אמנם לפי מה דאמרו בירושלמי לא סוף דבר מקפ' של גריסין אלא אפילו מקפ' של כל דבר ומשמע דמקפ' של גריסין קשה להתקלקל יותר א"כ שוב אין ראי' דיש לומר דמיירי שיש לפניו תבשיל אחר שממהר להתקלקל ומחמיר המשנ' דלא יצא עד שאילו היו לפניו תבשיל של גריסין והי' מתקלקל וגם אם נחזיק כפרש"י דהגריסין מתקלקל ביותר א"כ יש מקום ליישב דברי הטור דלכך נקט' גריסין דאדרבא לפירוש הטור דמיירי שיש לפניו תבשיל רק דתבשיל אחר אינו ממהר להתקלקל ומקילין דמשערין אילו היו לפניו של גריסין דממהר להתקלקל ולפ"ז אם אין לפניו תבשיל כלל אין מקילין כ"כ. ומעת' אין ראי' מהירושלמי דהירושלמי אמר לא סוף דבר של גריסין אלא אפילו תבשיל של שאר דבר ומשמע דגריסין הוא אינו מתקלקל כ"כ וא"כ לדידי' אין מקילין לשער בתבשיל של גריסין ואדרבא חומרא היא ולכך משערין אף שאין תבשיל כלל לפניו וכל שהיו לפניו תבשיל היו מתקלקל אף שגריסין לא היו מתקלקל בזה מקילין אבל לדידן דתבשיל של גריסין מתקלקל ביותר א"כ שוב מקילין בשאר תבשיל כל שיש לפניו ומשערין כאילו היו של גריסין אבל לא כשאין תבשיל לפניו. ובלא"ה יש לומר דגם הירושלמי לא פליג על פירש"י וגריסין ס"ל שמתקלקלין מהר רק דכיון דס"ל להירושלמי דאף כשאין לפניו תבשיל כלל אפ"ה משערין כאילו היו לפניו. ולפ"ז אף שיש לפניו תבשיל אחר כל שבגריסין היה מתקלקל יוצא כיון דאף אם לא הי' תבשיל כלל היו משערין כאילו יש גריסין א"כ מה בכך שיש לפניו תבשיל אחר דלתבשיל אף שלא היה לפניו היו ג"כ משערין כאילו היו גריסין ולפ"ז לדידן שמבואר בש"ס דילן דוקא תבשיל של גריסין ממילא ע"כ שיש לפניו תבשיל אחר רק שמשערין אם היו גריסין וא"כ לכך שפיר מקשה על הסמ"ג דבש"ס דילן לא משמע כהירושלמי. אמנם אי קשיא הא קשיא דא"כ למה השמיט הטור דמשערין בתבשיל של גריסין וברמב"ם מצאתי שכתב כהירושלמי וכפירושו שהפולין אין ממהר להחמיץ ולהתקלקל שהרי כתב בפ"ו מסוכה הלכה יו"ד מאימתי מותר לפנות משירדו לתוך הסוכ' טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל אפי' תבשיל של פול וכפי הנרא' פסק כהסמ"ג דאף אם אין לפניו תבשיל כלל אפ"ה מותר לירד אבל החמיר שמשערין אם היה תבשיל של פול שקשה להתקלקל והה"מ כתב על אפילו תבשיל של פול פירוש שהוא קלה להתקלקל והוא תמוה דא"כ מה לשון אפילו וע"כ שפירש כהירושלמי וא"כ הוה רבותא טפי אבל כל שלא הי' מתקלקל בפול אז כל שאין תבשיל לפניו אין רשאי לצאת ובאמת אם היה תבשיל לפניו ומתקלקל אפשר דמותר לצאת אף שלא היה מתקלקל בפול עיין בהגהמ"ר שהרגיש דמקור דברי הרמב"ם הם מהירושלמי אבל לא ביאר הדברים ודברי הה"מ צע"ג וגם דברי הרמב"ם צ"ע למה לא כתב כפירוש הש"ס דילן ואפשר כיון שנסתפק אם פול מתקלקל יותר או לא ולכך העתיק דברי הירושלמי שהם מפורשים יותר כיון דבש"ס דילן אין הכרע וזה דרכו בכ"מ ובש"ע כתב בלשון הרמב"ם והרמ"א העתיק דברי הסמ"ג וא"כ מבואר שתבשיל של פול מתאחר להתקלקל והט"ז העתיק פירש"י ע"ז ולפענ"ד אינו נכון ובפירוש המשניות להרמב"ם ראיתי שפירש כפירוש רש"י שפול ממהר להתקלקל אבל ברמב"ם נראה לי שחזר בו. שוב ראיתי בתוס' י"ט שהביא שבנו הרב ז"ל הרגיש שדברי הסמ"ג מקורן בירושלמי ובתשובה מאהבה לא זכר דברי התוס' יו"ט הנ"ל. שוב ראיתי בסמ"ג עצמו והעתיק כפי דברי הירושלמי והדבר ברור שפירשו כמו שפירש הרמב"ם והעתיק כל לשון הירושלמי וז"ב ודו"ק: