שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ט (ג׳)

ועכ"פ כתב בהדיא שם דבעי מקום הראוי לשינה באופן שאין זה מעלה ארוכה. והנה מה שרצית ליישב דברי התה"ד שהובא ברמ"א סי' תר"מ ס"ד דאף שצר לו המקום לפשוט ידיו ורגליו בכ"ז חייב להצטער ולישן שם והט"ז תמה בזה כיון דמתחלה עשה במקום שמצטער פשיטא דחייב ע"ש וע"ז רצית לחדש דכיון דשינה מה"ת חייב לישן בסוכה ושינה אסור אף ארעי חוץ לסוכה דאין קבע לשינה א"כ כיון דשינת עראי אף ראשו בין ברכיו סגי ומקרי שינת עראי א"כ מקרי ראוי לשינה אף שצר לו המקום לישן שם היינו שינת קבע אבל עראי סגי לי' בשינה זו ומחוייב לישן בה עכ"פ שינת עראי ומקרי ראוי לשינה וע"כ לא כתב הרמ"א בשם המרדכי במקום שאינו ראוי לשינה פטור היינו במקום שאינו ראוי אף לשינת עראי כגון שמתיירא מפני לסטים. הנה אף כי לכאורה יפה הערת בזה אבל אחר העיון אין הדבר נכון דבאמת מה דחייב לישן בסוכה היינו משום דתשבו כעין תדורו וכמו בדירה שאדם אוכל ושותה וישן וכל צרכיו עושה בה כמו כן חייבו הכתוב שיעשה כן בסוכה וא"כ פשיטא דבעינן שיהיה ראוי לישן בה שינת קבע דניהו דאין קבע לשינה ויוצא אף בשינת עראי היינו ביו"ט ראשון בירדו גשמים דדעת הגדולי צרפת דמחייב עכ"פ לישן בסוכה כמו דמחויב לאכול כזית פת בלילה הראשונה משום דגמר ט"ו ט"ו מחג המצות א"כ סגי בשינת עראי כמו שסגי בכזית אף שאדם אוכל יותר מצד מצות סוכה סגי בכזית וה"ה דיוצא בשינת עראי אבל לענין שיהיה יוצא בסוכה הראוי לשינה בזה בעי שיהיה ראוי לשינת קבע וז"ב מאד. והנה מ"ש מעלתו לדחות דברי זקני רבן של ישראל הח"ץ ז"ל סי' צ"ד שכתב לדחות דברי המרדכי דמה דדרשינן תשבו כעין תדורו לא שצריך שיהיה המקום ראוי לשינה רק על אופן ישיבת סוכה שיהיה כעין דירה באכילה ושתי' ושינה אבל אה"נ דאם עשה במקום שאינו ראוי לשינה דעכ"פ יצא חובת אכיל' והביא ראי' מהך דאמרו דראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת ואם איתא הא בעינן תשבו כעין תדורו והיאך יהיו שם כל ישראל עם נשותיהם וצריך שיהי' הפסק מחיצה וע"ז כתב מעלתו דלפמ"ש הוא דסגי בשינת עראי א"כ ראוי לכל ישראל לשבת בסוכה אחת ולישן בזאח"ז הנה לפמ"ש הן נסתר מחמתו כ"ז ואף דהמג"א סי' תרל"ט הרגיש בקושית הח"ץ באמת המעיין יראה שדבריו דחוקים דמ"ש שהפירוש שכל ישראל ראויין לישב בסוכ' אחת היינו הוא לבדו בלא אשתו רק דמ"מ פטור כיון דמצטער מלבד שהדבר דחוק דאנן תשבו כעין תדורו בעינן וכדרך שהוא בביתו עם אשתו ובני ביתו אף גם דהרי הריטב"א הקשה בהא דלר"א דא"י בסוכה של שותפות א"כ איך אפשר דלר"א יצטרך לאיש סוכות הרבה לכל אחד מבניו הגדולים וכתב דלר"א ג"כ כשר כיון דתשבו כעין תדורו כתיב מה דירה איש וביתו ביחד אף בסוכ' איש ואשתו ובני ביתו ביחד בסוכ' אחת ואם איתא הא גם לרבנן ע"כ דתשבו כעין תדורו משמע הוא לבדו בלא אשתו וב"ב דאל"כ אינו ראוי לכל ישראל ומכ"ש לר"א דפסול משום סוכת שותפין. ובאמת בגוף קושית הריטב"א הי' נראה לי דכיון דמצטער אם אינו יוכל לישב עם אשתו ובני ביתו ביחד ומצטער פטור מן הסוכ' א"כ פשיטא דהתור' שחייבו בסוכ' ע"כ עם ב"ב ואשתו ביחד דאל"כ יהיה מצטער ויפטור מן הסוכ' לגמרי והיינו תשבו כעין תדורו דאל"כ יצטער ודו"ק. עכ"פ דברי המג"א דחוקים ומ"ש הח"ץ דיש לומר דבזה פליגי רבי ורבנן דלרבי בעי ד"א על ד"א כדי שיהי' ראוי לשינה ג"כ ולרבנן סגי כל שהוא לאכיל' ותמהת ע"ז דא"כ לב"ש דס"ל דירת קבע בעינן ואפ"ה מכשרי בראשו ורובו ושלחנו וע"כ דאין ענינו לזה דהם בעי דירת קבע ולא מטעם הראוי לשינה. הנה לכאור' יפה הקשית וכבר קדמך בזה דו"ז הגאון האמיתי בספר ישועת יעקב בסי' תר"מ ע"ש אבל חליל' להח"ץ שיטע' בזה והנרא' בזה דבאמת המג"א סי' תר"מ ס"ק ט' הקשה על התה"ד דהא ראוי לשינה ג"כ שיסלק השלחן וישכב באלכסון הסוכ' ויהי' י"ט פחות חומש ורגליו יהיו לתוך הבית. אמנם נראה דכוונת התה"ד דעכ"פ למ"ד דבראשו ורובו בלי שלחנו ג"כ סגי א"כ כיון שאין כאן שלחן ומ"מ סגי בז"ט כדי ראשו ורובו בלבד וא"כ אף באלכסון לא יוכל לשכוב ואפ"ה כשר ולפ"ז לב"ש דבעי ראשו ורובו ושלחנו א"כ שוב יוכל לסלק השלחן וסגי בזה ועיין ט"ז ומג"א סי' תרל"ד ובאמת מה דאמרו דב"ש ורבי וכו' כלהו ס"ל דירת קבע בעינן כו' כתבו התוס' דכלהו לאו בחדא מחתא מחתינהו ע"ש ודו"ק. ובגוף דברי הרמ"א בשם המרדכי שאא"ז הח"ץ חולק. הנה אם אמנם להכריע מאן ספין ומאן רקיע ומתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי אחרי כי תלוי עליו כל שלטי הגיבורים הר"א ממיץ והמרדכי והגמי"י והרמ"א בכ"ז אחר כי כבר התעורר זקני הח"ץ לתמוה גם לקטן כמוני ניתן רשות להיות מורכב על כתיפו של אבא זקני ואבא אחריו ומלאתי את דבריו. והנה לכאורה קשה לפי דברי זקני א"כ לר"א דס"ל בדף כ"ז דאין יוצאין מסוכה לסוכה ופירש"י לאכול בזו ולישן בזו וא"כ לדבריו בעינן שיהיה במקום הראוי לשינה ובעינן שיהיה בסוכה ד"א כדס"ל לרבי ומצינו פלוגתא חדשה בין ר"א ורבנן וגם היה לו לחשבו בהדי הנך דחשיב דכלהו ס"ל דירת קבע בעינן ואף שאינן מחד טעם מכל מקום הי' לו למחשבינהו כאחת כמ"ש התוס' לענין ב"ש ורבי דלאו מחד טעמא נינהו. אך יש לומר כיון דר"א שמותי הוא והיינו דהוא מתלמידי שמאי כמ"ש בירושלמי והובא בתוס' נדה דף זיין א"כ כיון דכבר חשיב להא דשמאי א"כ הרב ותלמיד נמנין כאחד ולכך לא חשבו. ובזה נראה לפענ"ד ע"ד הפלפול לומר הא דאמרו שם ורבנן הכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. ולכאורה צריך ביאור דלענין מה צריך קרא דממנ"פ בחג בודאי אסור ובחוה"מ פשיטא דשרי ודוחק לומר דס"ל דחוה"מ אסור מן התורה במלאכה ואפ"ה קמ"ל דמותר לעשות סוכה דזה דוחק ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון דרבנן ס"ל דיוצאין מסוכה לסוכה א"כ ס"ל דא"צ שיהיה ראוי לשינה וכמ"ש משום דדירת עראי הוא וא"כ כיון שאינו רק בנין עראי א"כ קמ"ל דמותר אף בחג עצמו לעשות בנין עראי ולא נימא דמצוה מחשבו קבע כמ"ש המרדכי בחולין לענין קשר של תפילין דהמצוה מחשבו לקשר גמור ע"ש ויתכן יותר דהרי התוס' הקשו בשבת דף צ"ה דלמ"ד דמגבן משום בונה א"כ שוב יהיה מותר לבנות בשבת דנימא מתוך שהותר לגבן לצורך ע"ש שכתבו שאינו רק דרבנן א"כ שפיר אמרו דעושה סוכה אף בחג ועיין בשבת שם דף צ"ה דנחלקו ר"א ורבנן במגבן ע"ש ודו"ק: