שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ח (ו׳)

והנה הרמב"ם כתב בפ"ו ממלכים ה"ח אין קוצצין אילני מאכל וכו' וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוק' והכ"מ נדחק למצוא מקורו דמנ"ל דאף שלא במצור לוק' ועיין במלמ"ל שם. ולפענ"ד הדבר ברור דיצא לו מהא דאמרו במכות דף כ"ב ולחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות ואזהרתי' מהכא כי ממנו תאכל והרי שם לא היו במצור ואפ"ה לוק'. ובזה נרא' לפענ"ד הא דכתב הרמב"ם ולא אילנות בלבד אלא כל המשבר כלים והקורע בגדים וכו' הרי זה עובר בלא תשחית ואינו לוק' אלא מכות מרדות מדבריהם ולא כתב הכ"מ מקורו. ולפמ"ש הדבר מבואר דאם הי' לוק' מה"ת למה פריך ולחשוב הקוצץ אילנות טובות ולא פריך סתם ולחשוב המשבר כלים וע"כ דשם צריך לחשוב מה שחייב מלקות מה"ת ולז' צריך שיהי' אילנות טובות דוקא. שוב מצאתי בספר המצות להרמב"ם מצות ל"ת שחשב שלא להשחית האילנות וכתב ששריפת בגדים ושבירת כלי לריק היא ג"כ בכלל לא תשחית ולוק'. הנה אם כוונתו למלקות של תור' הוא סותר למ"ש ברמב"ם כאן וכן משמע מהש"ס וכמ"ש ודו"ק. ובספר החינוך מצו' תקכ"ט ביאר בהדיא דשאר דברים לבד אילנות אינו רק דרבנן וזה נכון. והנה בהא דאמרו במס' מדות שאם מצאו ישן שורף כסותו הגיד לי הרב הגדול מוה' אורי וואלף סאלאט נ"י בשם תוס' הרא"ש שנדפס על מס' מדות שהקש' דאיך שרי לשרוף והא עובר משום בל תשחית וכתב דהפקר ב"ד הפקר וע"ז תמה הרב הגדול הנ"ל דמה טעם יש בדבר דניהו דיכולין ב"ד להפקיר הדבר אבל מכל מקום אסור משום בל תשחית והתור' לא הקפיד' אם מפסידין לזה או לזה רק דאסור לקלקל הבגד ואסור בבל תשחית והוא תימ' רבה. ולפענ"ד הכוונ' דכבר נודע מ"ש התוס' דהפקר ב"ד לא שייך רק כשראו חז"ל שיש טעם בדבר דאל"כ לא יוכלו להפקיר ועיין בחו"מ סי' ב' ולפ"ז הרי המעיין ברמב"ם פ"ו ממלכים ימצא דלא אסר' תור' רק בדרך השחתה בלבד ולפ"ז כל שב"ד מצאו טעם בדבר שישרפו כסותו כדי שיהי' נזהר בעבודת הקדש ולא ישן א"כ שוב אינו דרך השחת' ושרי ולזה אמר דהפקר ב"ד הפקר וכל שחז"ל הפקירו ידעו מאיזה טעם הפקירו ולא שייך בל תשחית דלא נתכוונו להשחית ודו"ק: והנה שנת תרי"ב הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' וכתב מקור לדברי רבינו מהא דאמרו בזבחים בגד שנתז עליו מי חטאת ונטמא קורעו וכו' ואם היו מעיל מכניסו והרי גם הקורע בגדי כהונ' אינו לוק' אלא דרך השחת' כמ"ש הרמב"ם בהלכות כלי מקדש וא"כ ע"כ דבגדי חול אינו לוק' דאל"כ מ"ש מעיל דנקט ועיין מלמ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דמלבד דבפ"ט מכלי המקדש הביא המלמ"ל דברי הקרבן חגיגה ודחאם אף גם דאף אם נימא כמ"ש הקרבן חגיגה וכמ"ש המלמ"ל פ"ח ממעה"ק בפשיטות בשם הקרבן חגיגה מכל מקום לא זכיתי להבין ראייתו דשפיר נקט מעיל דלוק' אף שלא בדרך השחת' ובשאר בגדי כהונ' בעי דרך השחת' ואף אם נימא דגם במעיל בעי דרך השחת' מ"מ נקט מעיל דבזה כתיב לא יקרע וצ"ע בזה. ולפענ"ד יצא לו לרמב"ם ממכות דף כ"ב הנ"ל. ובזה אמרתי ליישב הא דכתבוה האחרונים ראי' שלא כהרמב"ם בהא דס"ל להרמב"ם דספק מה"ת להקל והקשו ממה דכתיב רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא ומשמע דבעי שנדע כי לא עץ מאכל הוא הא ספק אסור והקש' אותי חכם אחד דמה ראי' מזה הא הוה ספק חסרון דהא יוכל להתברר אם זה עץ מאכל והבקיאים בנטיע' יודעים זאת וא"כ ספק חסרון ידיע' לא מקרי ספק ולפמ"ש א"ש דהא לא תשחית עצה כתיב ודוקא דרך השחת' לוק' ולפ"ז כל שספק אם הוא עץ מאכל והתור' התיר' את הספק רק כיון דיכול להתברר לא מחשב ספק כ"כ אבל עכ"פ אינו דרך השחתה מקרי שהרי לא ידע שהוא עץ מאכל וא"כ לא נתכוין להשחית ושפיר מקשו על הרמב"ם דלמה לי דוקא שנדע שלא עץ מאכל הוא ודו"ק היטב ובאמת לפמ"ש הרמב"ם שם והוא מפרק החובל רק עץ אשר תדע קאי על אילן מאכל שהזקין וא"כ שם אתחזיק איסורא דכבר הי' עץ מאכל ולכך בעי שתדע כי לא יכשר כעת למאכל ואתי שפיר ול"ק על הרמב"ם וכמ"ש בגליון.