שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ח (ד׳)

ובזה יש ליישב גם דברי הר"ן שמביא הב"י שמפרש דשונרא לאו דוקא והט"ז בס"ק א' האריך בזה ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק. ובלא"ה נראה דכאן לא שייך ענין ביטול איסור דהרי כל שאין כוונתו לבטל איסור מותר לבטל האיסור וא"כ בדבר סכנה דעיקר האיסור נצמח מכח סכנה א"כ למה לא נבטל האיסור ולהציל מיד הסכנה ואדרבא כל טצדקי דיכולין למעבד להציל נפשות מהסכנה מותר בודאי ואף לפמ"ש הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו דדוקא כשכבר מעורב אלא דלא נתבטל הוא דשרי כל שאינו מתכוין לבטל אבל לבטל בידים כל שלא נתערב עדן כלל אסור אף שאינו מתכוין לבטל ע"ש בהג"ה. הנה מלבד שכבר נשאל בזה במהד"ת חלק יו"ד סי' מ"ז ובתשובה הארכתי לסתור דבריו אבל בנ"ד דמצוה לבטל ולבער הסכנ' פשיטא דשרי וכמו דמותר להעביר במסננת לר"נ. איברא דלפ"ז יקשה דא"כ שוב לא יהי' איסור אח"כ דהא נתבטל בששים. אך נראה דהא כיון דכל ההיתר הוא כדי להציל מהסכנה וא"כ כאן שהבהמ' מסוכן בזה והרי חיישינן שמא ישחטנה ויאכלנה בכה"ג ודאי לא התירו לבטל האיסור ולעבור על בל תשחית ויש להאריך בזה אבל כבר אסתגר בקמייתא וראיתי לדו"ז הגאון בישועת יעקב סי' קט"ז שהביא ראיה דבסכנ' אסור אף ביותר מששים מהא דאמרו בפסחים דף ע"ו ע"ב האי בינתא דאטוי בהדי בשרא אסרה רבא מפרזיקא למיכל בכותחא ומר בר ר"א אמר אף במלחא נמי משום דקשיא לריחא ולד"א ופירש"י ותוס' משום דס"ל ריחא מלתא היא והיינו דאסור במשהו לשיטת הרי"ף וקשה דא"כ למה אסרה במלחא דהא כבר בטל בששים וע"כ דסכנ' ל"מ ששים ע"ש ולפענ"ד במחכ"ת לא שמא מתיא וריחא לאו מלתא היא לנ"ד דע"כ לא כתב האו"ה והמרדכי רק באם נתבטל הסכנ' בששים בזה אמרינן דכל שנתבטל בששים נתבטל הארס ולפ"ז בריח דקי"ל דאף משהו נרגש הריח שוב לא נתבטל הריח ויש סכנה במה שמרגישין בדג ריח הבשר וזה לא נתבטל ומידי דהוה באיסור שכל שמרגישין הטעם ל"מ ששים ואף באלף אסור ורק בסתם שיערו דבששים אין בו טעם וא"כ ריח דאף במשהו נרגש שוב יש בו ריח סכנ' ואסור ואטו הסכנ' תלוי בטעם כל שיש בו משהו הוה סכנ' וז"ב כשמש ועיין פר"ח ס"ק ד' ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד: