שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ח (ג׳)

והנה בגוף הדבר שכתבו האחרונים דגם כאן אסוד לבטל לפענ"ד הי' נראה דכאן לא שייך זאת דהא כל הטעם דאסור לבטל כתבו התוס' בפסחים דף למ"ד ד"ה לשהינהו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שאסרו עד ששים הא יוכל להוסיף ולבטל האיסור ולכך אסרו לבטל ואף אם עבר ובטל ל"מ כמבואר בסי' צ"ט ולפ"ז זהו בכל איסורים אבל כאן דבודאי לא ירצה שיסכן עצמו ואת בהמתו וגם עובר על בל תשחית וא"כ בכה"ג הו"א דאם בטלו מבוטל וגם לכתחלה מצוה לבטלו. ובזה יש לומר דמה דאסרו לרש"י שמא ישחטנ' ויאכלנ' היינו משום דבהמה טהור' ודאי ירצה שלא יאכל האיסור וליכא חשש וא"כ לא אכפת לן במה שבטל דאטו מה שאסרו לאכול היא בשביל האיסור שנותן טעם בו הא עיקר הוא משום הסכנ' וכל שמבטלו ודאי עוש' בטוב ולפ"ז כאן שבטל בבהמ' שוב היה מותר לו לאכול אלא שהוא גופא אסרו דשמא ארס הנחש עובר אף ביותר מששים וספק סכנתא לחומרא אבל בבהמ' טמא' דליכא חשש באכילה א"כ שוב אסור לבטל האיסור דאל"כ לא הועילו חז"ל בתקנתם במה שאסרו המי גילוי וכל אחד יבטלו וא"ל דכאן לא שייך לחוש דהא בודאי לא ירצה לבטל האיסור דהא יש חשש סכנה דזה אינו דבבהמ' טמאה ליכא חשש שמא יאכלנו וכל אחד ישקה המים לבהמתו וא"כ אסור ממנ"פ בכל בהמה. ובלא"ה יש לומר דבאמת הך ולא ישקה לבהמתו יוכל להיות דמיירי באם כבר ערב המי גילוי בששים מים כנגדו וכבר נתבטל ורק כיון דאסור אף אם בטלו ולכך אסור להשקות לבהמתו דהרי נהנה במה שבטלו שהרי יכול להשקותו לבהמתו. ולפ"ז נראה לי ברור דאף אם נימא דאסור לבטל לכתחלה ובסכנ' ל"מ ששים היינו במקום דשייך חשש סכנה אבל בבהמה טמאה דאין חשש סכנה רק חשש שלא יעבור על בל תשחית א"כ בכה"ג שכבר ערבו ויש ששים דבכל איסור מותר ורק בסכנה החמירו א"כ בבהמ' טמאה דאנו דנין מצד איסור בל תשחית שפיר מועיל ששים דדוקא במקום חשש סכנ' חיישינן אף ביותר מששים שמא נשאר בו עוד טעם ול"מ רוב וכמ"ש אבל לענין בל תשחית מועיל ששים. ומעת' יש לומר דמה שאסר רש"י בשביל חשש שמא יאכלנו מיירי בשכבר נתבטל המי גילוי בששים רק דמשום סכנ' חיישי' אף בששים אבל בבהמ' טמא' ל"ח בששים וכמ"ש. ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו מהא דפריך בע"ז דף למ"ד דידי' נמי כחיש משמע דאסור משום בל תשחית ועוד דאמאי לא מוקי בכל בהמה טמאה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לענין בל תשחית ע"כ מיירי באין בו ששים דאל"כ ל"ש כחוש וא"כ שוב מה חילוק יש בין דידיה לדחבריה דבשניהם שייך בל תשחית וע"כ דמירי בשונרא דלא איכפת לה בשתיית מי גילוי וליכא בל תשחית רק משום דכחיש א"כ מה נ"מ בין דידיה לדאחריני.