שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ח (י״ב)

אך לפענ"ד קשה דהנה כבר נודע מ"ש ביבין שמועה בשם ת' הרשב"א דכל מקום שאמר בש"ס משום שנאמר אינו רק מדרבנן והרי כאן נקט ר"ל משום שנאמר והוא מה"ת וע"כ הי' נראה כיון דכאן הוא שלא בדרך השחת' ע"כ נקט משום שנאמר דאינו רק מדרבנן ובזה יש ליישב הקושיא הנ"ל במ"ש התוס' דיכול לחתכו והא אסור לקרע ולפמ"ש אתי שפיר כיון דזה אינו אלא מדרבנן והיינו משום דיכול להכניסו פחות משלש אבל אם נימא דלא יכול לחתכו ושוב יהיה אסור להכניס פשיטא דלא גזרו חכמים ע"ז ולכך אינו עובר בבל יקרע מדרבנן בזה ודו"ק היטב: והנה במ"ש למעלה ליישב הקושיא דהוה ספק חסרון ידיעה והנה כעת שנת תרכ"ה בש"ק שופטים עיינתי בזה וראיתי דמ"ש דלא הוה דרך השחתה הנה כבר הרגשתי אח"כ דדרך השחת' הוא עיקרו שהדבר נעשה דרך השחתה אף שלא נתכוין להשחית כל שהי' עץ מאכל מקרי השחת' שהרי השחית עץ מאכל. אמנם כעת נתיישבתי דל"ק כלל דהרי הרמב"ם כתב דאילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט או כשהי' מזיק אילנות אחרות והוא מבואר בב"ק שם וא"כ זה לא שייך לומר דהוה ספק חסרון ידיעה דכל הטעם הוא משום דאם זה אינו מכיר אחר יכול להכיר וא"כ זה כשאנו מסופקים על העץ אם הוא עץ מאכל או לא דזה יכול להכיר אבל מה שמכחיש בגפנים זה לא יוכל לדעת אלא מי שיודע אצל מי האילן הלז היא אם יש לבעל השדה אילנות אחרים וכדומה א"כ הוה כספק חסרון ידיעה לכל העולם דאינו כולל לכל אדם רק לאותה השדה והאילן וכדומה ודו"ק. והשתא דאתית להכי גוף הקושיא ל"ק דהא הקרא קאי גם בעץ שהי' אילן מאכל והזקין וא"כ אתחזיק איסור ואסור והנה הכ"מ והלח"מ האריכו שהרמב"ם מחולק בפירוש הש"ס עם רש"י ורמב"ן ואני לא זכיתי להבין דנראה שהרמב"ם מפרש כפירוש רש"י אבל הדינים שכתב מבוארים בש"ס דיקלא דטעין קבא ובזיתים רובע ומזיק לאילנות אחרות הוא מדאמר שמואל מכחשי בגופנא וא"כ אין הכרע שפירש פירוש אחר בש"ס וצע"ג: והנה במ"ש למעלה בדברי תוספו' הרא"ש דמה דשרף כסותו ולא שייך בל תשחית משום דהפקר ב"ד הפקר והבאתי קושית הרב הגדול מו"ה אורי וואלף סאלאט ני' דמה שייך הפקר ב"ד לאיסור בל תשחית וכתבתי בזה. כעת בשנת כתר"ו ישועה ב' ברכה הקשה הנ"ל מהא דאמרו בחולין דף זיי"ן מפקרנא להו מפשת היזיקא קטילנא להו איכא בל תשחית והקשה דהיה לו להפקיר ולקטול דאז לא שייך בל תשחית ולא מפשת היזיקא דהא קטל להו.