שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ז (ד׳)

נחזור לענינינו דאף דיכול לשאול מ"מ כל שלא שאלו ונתנו א"כ קיימו נדרם וזכו בהם היורשים ואדעתא דידהו נתן להם. ומה שכתב מעלתו בגוף דברי הט"ז שכתב דכל שהאב נתן או שאר קרובים מחזירין להנותן אף שלא נתן משלו משום לא פלוג ע"ז כתב מעלתו דזה דחוק והוא נתן טעם דמשום ותם לריק כחכם עשו חז"ל שיתנה בשעת קידושין דיחזור בשנה הראשונה ולא הוה מתנה עמ"ש בתורה דמי יימר דקעקר ואף שלא התנה הוה כמו שהתנ' וא"כ לא עקרו חז"ל ירושת הבעל ולכך אף שאחרים נותנים הנדוניא לא עקרו כלל ירושת הבעל דהוה כהתנו בשעת הקידושין והנה לפ"ז כיון דהוא מכח תנאי היו צריכין להתנות ולא הוה כמו שהתנה דבשלמא אם הוא תקנת חז"ל א"כ אף שלא התנה כמו שהתנ' אבל כל שבאמת חז"ל עצמם לא העמידו דבריהם לעקור ירושת הבעל מכח תקנתם בשביל עגמת נפש רק משום עגמת נפש תקנו שיתנ' וא"כ כל שלא התנה במה יתעקר תקנת חז"ל ואדרבא לא עשה כפי תקנת חז"ל שמתנה וז"ב ופשוט. וגם יפה כתב מעלתו דאומדין דעת הנודבים שיהי' לכל היורשים לעת המצטרך יפה כתב בזה. ומ"ש מעלתו דהיכא דתלוי בדעת שניהם ל"ש אומדנא כמ"ש התוס' בכתובות מ"ז באמת שיפה דחה דכאן אין שייכות להבעל בזה דמה נ"מ למי יחזיר ומ"ש להקשות על התוס' בכתובות מ"ז הנ"ל דכתבו דאחר מיתת הבעל אינו מקפיד הבעל ותמה מעלתו דהא הוה קפידא רבה שהרי יתבטלו הקידושין והוה בעלתו בעילת זנות והאריך בזה דלכך דוקא באירוסין כתבו התוס' ולא בנשואין במחכת"ה לא ראה דברי הב"ש בסי' ל"ח דבכה"ג לא מקרי בעילת זנות ועיין בססי' קנ"ז ס"ק וא"ו ובשו"ת נוב"י מוהד"ק חאהע"ז סי' נ"ד וסי' נ"ו שכתב בהדיא דבחייו אינו רוצה בב"ז ולא לאחר מותו ע"ש ובאמת א"צ והדבר ברור דבכה"ג שהוא בדרך קידושין ונשואין אף שנתבטלו אח"כ לא הוה בעילת זנות למפרע וכיוצא בזה כתב המלמ"ל פי"ח מא"ב דאף לר"א דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה היינו בלי קידושין אבל כל שהי' בדרך קידושין ונשואין אף שנודע אח"כ שהוה קידושי טעות מ"מ לא נעשית זונה דהא לא נתכוין לב"ז והיו בדרך קידושין וה"ה כאן ודו"ק. והנה אח"כ כשהגדתי זאת השאל' להרב הגאון מוה' יעקב יוטש נ"י עוררני דכיון דאביהם מת ובשעת החימום של ההפסד אמרו זאת ל"ש זכי' למת וא"כ לא זכו מכח ירושה והשבתי לו דהרי אמרו מותר המת ליורשיו וא"כ מבואר דזכו היורשים מתורת ירוש'. שוב נזכרתי שכן מבואר ברמ"א חו"מ סי' ר"י ס"ג ואף דשם מבואר כל שהוא לצורך קבורתו וכבודו קנה המת מ"מ המעיין בגוף תשובת הרשב"א סי' שע"ה ימצא דטעמו משום דיש זכייה למת והביא ראי' מהך דמותר המת ליורשים וא"כ ה"ה בזה שנדרו לכבוד המת שישיאו בנים ובנות שלו פשיטא דהוה לכבודו ואף שבחבורי (עודנו בכתובים) על יו"ד סי' שס"ג הבאתי דברי הרא"ש במ"ק שאין קנין למת הנה מצאתי במחנה אפרים הלכות זכייה סי' ל"א שהאריך בזה אבל כ"ז אינו ענין לנ"ד דשם מיירי אם זה רוצה לחזור בו ממה שזכה למת אבל כל שזה קיים נדרו ואינו רוצה לחזור בו פשיטא דהבנים של מת יורשים זכותו ודו"ק היטב: