שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ו (ט׳)

והנה בשנת תרי"ז ליל ר"ח ניסן נשאלתי באחד שנגנבו לו הרבה כלים ואח"כ נמצאו שגנבו חיל המלך ונלקחו להשר שלהם אוטדאר ונשאלתי אם מותר להשתמש בהם ואסרתי ואמרתי למכרם והנה אכתוב הטעם והנה נודע דברי הש"ע בסי' קכ"ב ס"ט ומ"ש הט"ז והש"ך שם והפר"ח אמנם לפענ"ד כאן יש להחמיר דהנה האו"ה כלל ל"ג מחלק באם העכו"ם מרתת או לא ע"ש ועיין ט"ז ס"ק וא"ו ולפ"ז כאן שגנבו וגם היו בבית השר שלהם עד שיחקרון משפט פשיטא דלא מרתת להשתמש בהם ובודאי יש לאסור. אמנם אכתי יש ספק ספיקא. אך לפענ"ד גם הס"ס לא שייך בזה דהס"ס של הטור דהיינו שמא לא נשתמשו ואת"ל נשתמשו שמא נשתמשו בדבר הפוגם בעין וכעין ס"ס של הרשב"א שמא לא נשתמשו ואת"ל נשתמשו שמא הי' בדבר המותר ועיין מג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ג לא שייך כאן דע"כ לא אמרינן דשמא לא נשתמש רק באם לקחו במקר' קדיר' של עכו"ם או שהי' בבית עכו"ם יום או יומים אבל בנשתהה ימים רבים פשיטא דשייך לחוש שישתמש שהרי עומדים להשתמש ומכ"ש שמא נשתמש בדבר הפוגם בעין או דבר המותר ל"ש בזה דידוע שהעכו"ם משתמשין בכלים שעומדים לבשר משתמשים בהם בשר טריפ' וכדומה ופשיטא דלא שייך ס"ס. ובזה יש לקיים דברי ר"ת שאוסר אף בס"ס ולכך אמרתי למוכרם ואף דיש לחוש שמא ימכרם לישראל בזה יש לסמוך על הס"ס דהס"ס לפנינו רק דזה יודע שנשתהה אבל לאיש אחר יש ספיקות רבות ולכך שרי ודו"ק: והנה המג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה כתב דנמצא בפיו חטה וא"י אם הי' על המצה או על התרנגולת כתב דאיסור משהו דרבנן תלינן שהי' בתרנגולת והתרנגולת מותרת מכח ס"ס כדין שני קדירות שאומרים שאני אומר ובע"פ שנת תרי"ז הרגשתי דהא באיסורי משהו לא אמרינן שאני אומר כמ"ש הנימוק"י הובא בש"ך סי' קי"א ס"ק י'. וראיתי בח"י שהביא שם דברי הש"ך והפר"ח אבל לא הרגיש על המג"א ועיין בפרי מגדים וא"ל כיון שהוא איסור תורה רק דשיעור משהו דרבנן אמרינן שאני אומר דזה אינו דאדרבא מגרע גרע שהרי אף באיסורי דרבנן כל שהוא במשהו כגון נוקשה דרבנן לא אמרינן שאני אומר ועיין כו"פ ס"ק א' בסי' קי"א שם מכ"ש בזה דהאיסור הוא של תורה. אמנם נראה דלפמ"ש הכו"פ הטעם משום דחמץ הוה דבר שיל"מ לכך לא אמרינן שאני אומר ולפ"ז כיון דבאמת בטל בששים רק דבחמץ מחמרינן משום דהוה דבר שיל"מ וא"כ כל דהוא בטל בששים ל"ש דבר שיל"מ. אך לפ"ז לא יהיה שייך דבר שיל"מ בחמץ דאם נימא דבטל בששים ומ"מ אסור במשהו משום דהוה דבר שיל"מ שוב ליכא דבר שיל"מ דהא לא יאכל אח"כ איסור כלל אך זה אינו דע"ז אנו דנין דלמה לו לאכול בביטול ששים הא הוה דבר שיל"מ ולמה תאכל בששים אבל לענין שאני אומר דנתל' שהי' בתרנגולת ולא התחיל האיסור כלל שוב לא שייך דבר שיל"מ דהא באמת אותו איסור לא נרגיש כלל ולא יהי' לו היתר. והנה אירע מעשה שנמצא גערשטין בתפוחי אדמה שנתבשלו ונתנו מקצתן על כ"ש והנה בהקדיר' הי' ששים ובע"פ סגי בששים ובכ"ש לא הי' ששים ואמרתי דאף דממקום למקום אין מחזיקין איסור ה"מ לחומרא אבל לקולא אמרינן דמחזיקין ממקום למקום ועיין נדה דף ד' ומיהו גם בכ"ש אוסר בדבר גוש להרש"ל והט"ז אמנם בלא"ה הי' שם סברא לתלות דמסתמא הי' בקדיר' וגם הי' ספק שמא לא נתרככ' וע"כ הקלנו בזה בע"פ ודו"ק: והנה בשחה"מ פסח תרח"י הי' אצלי כמה שאלות אמרתי לרשום מה שחידשתי בזה איזה הערות והנה הי' מעשה שבשלו תרנגולת עם בשר ונמצא אח"כ חטה בתרנגולת והנה שאלתי אם נמלחה התרנגולת עם הבשר או לבדו ואמרו שלבד נמלח אמרתי אין עיקר (השאל') רק על הקדיר' שנתבשל בה ועל הכפות והקערות שנשתמשו בה והנה התרנגולת והבשר אסרתי והכפות והקערות אמרתי להניח עד אחר הפסח: והנה בפסח שנת תרכ"א נשאלתי באחד שהי' לו כפות שמנה כשרים לפסח ונמצא כף יותר שהי' של חמץ אמנם כשנודע הספק מצאו כף אחד בשומן צונן ואמרתי דשייך לתלות דאותו שהי' בשומן היו הכף החמץ ולא נשתמש בו אלא בצונן וכשר ואף דבדבר דאסור במשהו ל"ש שאני אומר כמ"ש הנימוק"י אבל הפר"ח סי' קי"א והכו"פ מפלפלים בזה וא"כ במשהו דרבנן אין להחמיר ולא מחזיקין איסור וכמ"ש המג"א סי' תס"ז וע"כ הוריתי שאחד מן הכפות יחזיק לחמץ וכל השאר מותרין ומכ"ש המאכלים ודו"ק: