שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ו (ה׳)

ודרך אגב אבאר מה שחידש הט"ז ביו"ד סי' קל"ז ס"ק ז' דנותן טעם לפגם דאב"י באיסור דרבנן לא גזרינן דהו"ל גזיר' לגזירה אעתיק כאן מ"ש על הגליון בנוב"י בחיו"ד מהד"ת סי' כ"א שחידש ג"כ כן ולא זכר שכבר קדמו הט"ז בזה ואני כתבתי שלא נזכר מדברי הר"ן גבי פנכא דתברה ר' אמי בחולין דף קי"א ושם דם שמלח ואינו רק מדרבנן וא"כ אמאי תבריה והא מצי להשהותו לאחר יומו ויהי' מותר וע"כ דגם בדרבנן אסור ואחר כמה שנים מצאתי במהרלב"ח סי' קכ"א שכ"כ והביא ראיה זו ושמחתי. שוב אחר שנים רבות האיר ד' עיני ומצאתי בשו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' ק"ג שכתב בהדיא דאף באיסור דרבנן אב"י אסור והביא ראיה משו"ת הרשב"א ח"א סי' קמ"ג לענין חלב שחלבו גוי ע"ש ובאמת שדברי הרשב"א הוקבעו להלכה סי' קט"ו ס"א בהג"ה וע"ש בש"ך ס"ק י"ד וס"ק ט"ו ודו"ק היטב וע"כ יש לכל בר הוראה לזהר בזה שלא להורות היתר בזה: והנה בהיותי בזה אמרתי להזכיר מה שנשאלתי במ"ש הש"ך סי' קל"ז ס"ק ט"ז דדוקא באקראי ולא בקבע וכתב כן משמא דגמרא וע"ז הגיד לי אחד בשם ספר חיי אדם שכתב דהש"ך במח"כ לא דק דשם דאמרו אקראי בעלמא הוא היינו מה שנתנו בתוכו יין היה באקראי אבל שכר מותר ליתן אף בקביעות ובאמת שיפה כתב בזה וכ"כ בחידושי ריטב"א בע"ז שם בהדיא ע"ש ואני מוסיף עוד דמ"ש הש"ך ראיה מסי' קכ"ב ס"ד בהגה לא ידעתי שום כוונ' וכפי הנרא' כוון לסי' קכ"א ס"ה בהג"ה דאסור להשתמש צונן שמא ישתמש בו חמין. לפענ"ד נרא' דל"ד דכאן ודאי לא ישתמש בו ביין דהרי כל שהשתמש בו שכר ושאר משקין שפוגמין ביין א"כ ה"ה להיפך כשיתן יין אח"כ יתנו בו פגם ביין ומה"ת לחוש שמא ישתמש בו וזה דקאמר הש"ס אקראי בעלמא היא דודאי ל"ח שמא ישתמש בו אח"כ יין כל שכבר נתן בתוכו שכר או שאר משקים הפוגמים ולפ"ז אדרבא לתת לתוכו בקביעות שכר א"נ שאר משקין ודאי שרי וכמ"ש ועיין בכנה"ג שנדפס סביב הש"ע ביו"ד שרוצה לאסור שאר משקין ודוקא שכר ולא נראה כן מדעת כל הפוסקים ועיין פר"ח סי' קכ"ב ס"ה ועיין בט"ז סוף סימן צ"ט וע"כ לדינא נראה לפענ"ד דמותר ובמקור מים חיים שנדפס מחדש האריך בדברי הט"ז ולא הרגיש במ"ש ודו"ק ועיין בחיי אדם שתמה ג"כ על הט"ז ובאמת לפמ"ש הפר"ח דברי הט"ז נכונים דכל שפגום מעיקרא לא גזרו ובזה מיושב קושית המקמ"ח ודברי המקמ"ח ודברי החיי אדם תמוהים ודו"ק: והנה במ"ש למעל' נתיישב מה דקשה טובא דהא דס"ל לר"ש נו"ט לפגם מותר והרי ס"ל כ"ש למכות וא"כ אסור במשהו ולפמ"ש כל שיותר ממשהו אף למאן דאוסר במשהו מודה דנותן טעם לפגם שרי ומה גם דזה אינו רק מדרבנן דמב"מ במשהו אסור אף נטל"פ אבל לא מה"ת: