שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ו (ג׳)

אך נסתפקתי לכאור' באם נתערב כלי חמץ עד"מ ביום שני של פסח דאז לא נשלם יב"ח ביום א' של פסח וכבר נאסר אי נימא כיון דנטל"פ אסור בפסח א"כ אף שנעש' לאחר היום הראשון יב"ח אינו חוזר וניתר לאחר שכבר נאסר או לא. ולפענ"ד נרא' דלטעם הח"ץ דהישון מועיל לעשות כעפרא בעלמא וא"כ לא שייך נטל"פ דעפרא בעלמא לא נאסר וחוזר וניתר ביום ב' והוה דבר שיש לו מתירין גמור וז"ב מאד ודו"ק: והנה במ"ש למעל' בשם המג"א סי' תס"ו ס"ק י"ד על מה דמבואר דמותר להשהות' משום דהו"ל ספק חול וכתב המג"א פירוש איסור משהו הו"ל דרבנן לכן מקילינן לשהותו אבל בחמץ גמור אפילו ביו"ט האחרון אסור ונשאלתי בזה מאחד מהתלמידים דאמאי לא ניקל גם בחמץ גמור הא יו"ט שני אינו רק דרבנן ואמאי עדיף יותר ממשהו דרבנן והנני יוסיף די"ט האחרון אינו רק מנהגא בעלמא משום דלמא גזרו שמדא כדאמרו בביצ' דף ד' ועיין ברמב"ם פ"ו מיו"ט ובא"ח סי' תט"ז אמנם לפענ"ד נרא' כוונ' עמוק' דהנ' התה"ד הובא במג"א סי' תצ"ז ס"ק ד' כתב אף שלענין עכו"ם שהביא דורון שיש בו חשש ציד' ומחובר אסרינן לי' אף ביו"ט שני שהוא דרבנן ובחוץ לתחום שדין אחד כיון שהוא דרבנן יש לומר דשאני התם דאות' גזיר' לא הוה אלא לאיסור יו"ט ומש"ה לא מפלגינן בין ראשון לשני אבל איסור דעכו"ם מסל"ת לאו לגבי יו"ט אתמר אלא כללא הוא בכל התור' דבמילי דרבנן סמכינן אעכו"ם מסל"ת עכ"ל ולפ"ז נרא' דבאמת משום שיו"ט שני אינו רק איסור דרבנן אין להקל כל שיש חמץ שהוא אסור השייך לי"ט של פסח מה נ"מ בין יו"ט ראשון לשני אבל משהו דהוא משום דהוה דבר שיש לו מתירין וא"כ בכל מקום שהוא דבר שיש לו מתירין או ביי"נ שהחמירו בו במשהו א"כ זה כולל לכל איסורים דהוה דבר שיל"מ דהוא במשהו ובזה שוב ראוי להקל ביו"ט אחרון וז"ב ודו"ק היטב: