והנה לפי החילוקים שמבואר בחו"מ סי' ד' דבעי דוקא חפץ מבורר א"כ לא שייך בזה עביד איניש דינא לנפשיה והרי צריך עדן שומא לנזקו ועד כמה מגיע וגם כל דמרויח ועכ"פ אין לו הפסד שפיר כתב הרמ"ה דבכה"ג לא עביד אינש דינא לנפשיה וע"כ לא אמרינן התם דאף באין לו הפסד היינו רק בהמתנה לאחר זמן אין לו הפסד אבל גוף הדבר נפסד אבל כאן לא יהי' לי הפסד רק שרוצה להרוויח פשיטא דלא שייך דעביד דינא לנפשיה וגם לפענ"ד תמוה גוף הדבר דע"כ לא שייך עביד אינש דינא לנפשיה רק בדבר שהב"ד בודאי יכולין לחייבו א"כ גם הבע"ד בעצמו יכול למעבד דינא לנפשי' ודוקא בדבר הברור לו אבל כאן הא דהב"ד לא יכולין לדון דהו"ל הדיוטות ואין להם כח לדון בדין נזקין ואולי יטעו בזה והיאך שייך לומר דעביד אינש דינא לנפשיה בדבר הברור דהא בכה"ג פריך הש"ס אנן לא ידענו וכו' וצע"ג לפענ"ד. ובזה מובן היטב שיטת ר"ת דבעי שיתפוס דוקא אותו דבר והיינו דעביד דינא לנפשיה והוא דוקא בחפץ מבורר שזה החפץ הוא שלו ועיין בסי' ד' ועיין ש"ך חו"מ סי' י"ד ס"ק י"א מה שפלפל אי קי"ל כראב"ש ועיין ב"ש שהבאתי הלא מראש דכתב דלא קיי"ל כראב"ש:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ה (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.