שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ה (ח׳)

וראיתי ברא"ש פ"ק דב"ק אות כ' שהביא דברי הראב"ד דכתב דתפס קודם הודאה ל"מ והביא ראיה מר"ג דא"ל ר"י אין בדבריך כלום שכבר הודית והא טבי הוה תופס בעצמו קודם הודאה והרמב"ן תמה ע"ז דשם הוה הודאה חוץ לב"ד ולא מקרי הודאה. ולפענ"ד ראיית הראב"ד מהס"ד דלא ידענו דהודה חוץ לב"ד הוה רק דס"ד שכל שאין עדים פטור דהוה מודה בקנס וע"ז תמה שפיר דהא עכ"פ טבי תופס בעצמו הוה וע"כ דגם תפיס' קודם הודאה לא מהני והראב"ד לשיטתו דס"ל דגם תפיסה קודם הודאה ויש לו מיגו ל"מ דסוף סוף בעי אשר ירשיעון אלקים וכמ"ש בשמו והרמב"ן לשיטתו דס"ל דתפיסה במגו מועיל ובאמת שלפענ"ד לא זכיתי להבין דאיך שייך דטבי הי' תפוס בעצמו והא עבד גופו קנוי לרבו וכל שלא הודה ולא הרשיעו אלקים עדן מקרי קנוי לרבו ועיין קצה"ח סי' פ"ח ס"ק ט' שכתב דגבי טבי מקרי מוחזק כיון שאין ספק בדבר ולא ידעתי כוונתו דעכ"פ קודם שהודה ולא באו עדים לא מועיל תפיסתו דהוא ברשות רבו וגופו קנוי לו גם מ"ש הרא"ש על דברת הרמ"ה דדעתו דכל קנס שהוא טפי מנזקו ל"מ תפיסה בזמן הזה וע"ז תמה הרא"ש דהא מדינא הי' יכול לגבות רק שאין מומחה שיכופו וכל שתפס יכול למעבד דינא לנפשיה.