שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ה (י״ז)

ובזה נראה לפענ"ד דמיושב היטב הקושיא הנ"ל דלהס"ד דאף קנס אינו מחוייב לשלם לא שייך דהעשה דוחה ומה"ת דלמא ולו תהיה לאשה היינו אשה הראויה לקיימה דבשלמא לפי המסקנא דמחוייב קנס והתורה תלה זה בזה א"כ ממילא ודאי מסתבר דח"ל יהי' מחויב לקיים העשה ואדרבא על ח"כ יקשה למה ישלם קנס הא תלוי זה בזה אבל להס"ד שפיר מקשה והני בני קנסא נינהו וכמ"ש ודו"ק וגם לפמ"ש התוס' דולו תהי' לאשה משמע מדעתה והיינו דאי אמרה לא בעינא א"כ לק"מ דכל דתלוי בדעתה שוב לא שייך דעשה תדחה הל"ת ודו"ק היטב: והנה דרך אגב אזכיר מה שאמרתי במה דאמרו בסנהדרין דף ע"ג משעת העראה הוא דפגמה אפטרא לי' מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה והוא תמוה דמכל מקום כבר נתחייב מיתה עיין בש"ך חו"מ סי' שנ"א ובשעה"מ הנ"מ פ"ב. ולפענ"ד נראה דהנה באמת הוה רק ח"מ שוגגין דניתן להצילו בנפשו אבל לא נהרג ולפ"ז דבכה"ג ודאי לא שייך לומר דנמשך המיתה דהא אח"כ שוב לא ניתן להצילו בנפשו דהא כבר אפגמא וכבר נפטר ממיתה וגם יש לומר דבר חדש דבכה"ג שכבר הכניס העטרה אפשר דאח"כ לא חייב מיתה דיש לומר דיצרו תקפו כעין דאמר רבא בכתובות דף נ"א לענין אשה וה"ה לענין איש בכה"ג ולא נמשך המיתה אח"כ ובמ"ש בתירוץ הראשון יש ליישב קושית מהרש"א ביבמות דף נ"ט ד"ה אלא לאו שלא כדרכה ע"ש דיש לומר דלפיר"ת וריב"ם שפיר פריך דניהו כבר נתחייב מיתה מכל מקום הרי נמשך אח"כ והרי להס"ד דלא ידענו דמשעת העדאה נפגמה שוב נמשך גם המיתה אח"כ ג"כ והו"ל קלב"מ ודו"ק. עוד יש לחדש דאם נימא דאף דסופה ברצון מותרת דיצרה תקפה שוב לא ניתן להצילו בנפשו אח"כ דהו"ל כמפותה אח"כ ואין הגליון יכול וגם אין הש"ס לפני: