שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ד (ט׳)

ואני בעניי תמהתי דאין התחל' לקושיא דהרי משגרים לבתיהם וכתבו דשם יש אפטרופוס גדול היודע לשמור בטהר' וכ"כ הריטב"א ביבמות שם ביש שם גדול בן דעת וא"כ הרי מבואר בחו"מ סי' רמ"ג דהמזכ' לשוטה ע"י בן דעת זכה וכן זכין לקטן אפילו בן יום אחד וא"כ פשיטא דבכה"ג דמשגרין לבתיהם דזכה הקטן. איברא דאכתי קשה דא"כ היאך קתני דאין חולקין להם בבית הגורן ומפרש בש"ס דלאו בני דיעה נינהו ופירש"י דבמלתא אחריתא הוא והיאך מצי לחלק ביניהם והא לא זכו וכן קשה בהא דתנן בסוכה דף מ"ב דקטן היודע לישא כפיו חולקין לו תרומה ועיין תוס' יבמות והיאך זכו לו. ובאמת לולא הך דסוכה הייתי מפרש דלאו בני דיעה נינהו ואין להם לזכות וגם דעת אחרת מקנה לא שייך בזה. אך לפ"ז יקשה א"כ היאך אמרו בסוכה שם דחולקין לו וא"ל דהך יודע לישא את כפיו מיירי בהגיע לשנת הפעוטות דז"א דאכתי בעי דעת אחרת מקנה כמבואר סי' רמ"ו סט"ו. אך נראה דכאן שייך דעת אחרת מקנה אותו דאף דט"ה אינה ממון היינו משום שיכול הכהן ללקחה ועיין תוס' חולין דף קל"א ולפ"ז כאן דהחש"ו א"י ליקח דאין להם יד לזכות והתורה כתבה נתינה והרי אף במקום דכתיב תעזב דרשו ולא לפני עטלפים וא"כ מכ"ש במקום דכתיב נתינה בעי נתינה מיד ליד לכהן שיכול לזכות וא"כ לגבי החש"ו דעת אחרת מקנה גמור חשוב להו דלגבייהו יש לו ט"ה גמור דא"י ליקח והוא מזכה להם וא"ל דאכתי יוכלו אחרים לקחת דזה אינו דכיון דהוא מחלק להכהנים ולזה נתנה לו התורה רשות שפיר יכול להקנות לחש"ו ואף דגבי שוטה ל"מ דעת אחרת מקנה מ"מ כאן אגב חרש וקטן נקט גם שוטה דאין מחלקין להם ומשגרין לבתיהן קאי אכלהו דשם מזכה ע"י גדול ואלולי דמסתפינא דלא לחכו דרי בתראי הייתי אומר דבמתנות כהונה דהתורה זכתה להכהנים הוה כמזכה להם ע"י בן דעת דדעת שכינה איכא והקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי ומזכה לחש"ו ע"י דעת התורה דזכה להן מתנות כהונה ודו"ק עוד נראה לפענ"ד דלפמ"ש הר"י אבן פלאט הובאו דבריו בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ח"י ובמיוחסות סי' קפ"ט דעל מתנות כהונה אין מברכין על נתינתה דאין הישראל נותנה משלו אלא שהשי"ת זכה אותה לכהן ומשלחן גבוה קזכו ועיין פר"ח יו"ד סי' ס"א סק"א ובתשובה אחת כתבתי ליישב מה שתמה בספר פאת השלחן שנדפס מחדש בתוככי ירושלים וצפת תוב"ב מהרב בעהמ"ח תקלין חדתין מכמה מקומות דמשמע דבמ"כ לא שייך משלחן גבוה קא זכו והארכתי בזה עכ"פ חזי מאן גבר דקמסהיד ע"ז הר"י אבן פלאט והרשב"א ולפ"ז לא שייך לומר בזה דאין הקטן זוכה דזה לא שייך רק בדבר שצריך לזכות בדבר חדש ודבר שהי' של חבירו אבל כאן מעולם לא הי' כלל של הנותן והוא משלחן גבוה קא זכי ואותה התבוא' נתחייב' לתת ממנה כך וכך ללוים והוה כמו ירושה דכתבו התוס' בפרק בן סורר דזכה הקטן וכ"כ ג"כ הקצה"ח דהוה כמו ירושה דהתור' זכתה להם אלא שהי' מקום לחלק דאכתי אין להם יד לזכות והתור' אמרה ונתן לכהן ואיך נפטר בזה מהנתינ' ולפמ"ש הר"י אבן פלאט דכהנים משלחן גבוה קא זכו ולכך אין מברכין על הנתינ' א"ש ודו"ק היטב ועיין בנתיבות המשפט מ"ש בזה לדחות דברי הקצה"ח ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק ויש להמתיק הדברים דבאמת מ"ש הר"י אבן פלאט דהם זכו משלחן גבוה כבר כתבתי דהקש' הרב בעל פאת השלחן מהא דאמרו ביבמות דף פ"ז מלחם אביה תאכל לחם הקנוי לאבי' פרט לחזה ושוק שמשלחן גבוה קא זכו ופירש"י דתרומה קנוי לכהן שאינו שירי המלך אבל שירי קדשים הם כמשאת מאת פני המלך שהם שירי שלחנו ולפ"ז מבואר דלאו משלחן גבוה קא זכו וכן הקשה מקידושין נ"ב דאמרו המקדש בחלקו דאינה מקודשת דמשלחן גבוה קא זכו ואילו במקדש בתו"מ מקודשת הרי דלא שייך משלחן גבוה זכו ואמנם ביאור הדברים דל"ש משלחן גבוה קא זכו רק בדבר שכלו קדוש ואדרבא הכהנים אוכלין שירי מלך אבל תרומה אדרבא המותר הו"ל חולין יש להכהנים קדש דהוה תרומה דמשלחן המלך זכו שיהי' שייך להם תרומות ומעשרות אבל אינם נקראים שירי המלך והם חלקם ונחלתם ולפ"ז אמת דהם משלחן גבוה זכו דהתור' זכתה להשבט הלז התרומות והמעשרות וא"כ הוה כמו ירוש' דאתי ממילא וז"ב כשמש ודו"ק היטב: