שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ד (ז׳)

עוד הי' נראה לי דבר חדש בדברי הרמב"ם שכתב דקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע דמועיל וכ"כ דדבריו תמוהים למה יועיל וכ"כ בזה. וכעת נראה לי דהנה בתשובה אחת כתבתי בביאור ענין דעת אחרת מקנה דלמה יועיל ואמרתי אל לבי דהנה כל החסרון הוא משום דבעי דעת קונה להתכוין לקנות וזה לא נתכוין או שאין לו דעת שיהי' יוכל לכוין ולפ"ז הרי בקטן מועיל כל שגדול עומד ע"ג אף בגיטין משום דכל שעומד ע"ג ומזהירו הוה כמכוין ולפ"ז מכ"ש לענין זכייה דדעת אחרת שמקנ' אותו הוה כמכוין עבורו איברא דלפמ"ש הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ס"ג ובתשובתיו סי' כ"ו והובא בב"י או"ח סי' ת"ס בשם הרשב"א שכתב בשם רבינו יונה ז"ל דכל דמועיל שליחות מועיל דעת עומד ע"ג ומטעם דנעשה שלוחו בכוונתו משא"כ במקום שאינו מועיל שליחות לא שייך דעת עומד ע"ג דיהי' כדעתו ע"ש ולפ"ז בקטן דל"מ שליחות לקטן מה מועיל דעת אחרת מקנה הא אינו נעשה שלוחו ולזה נראה שכוון הרמב"ם בפכ"ט שם הלכה יו"ד שכתב קטן שקנה מטלטלין וקנו מידו ושכר מהם המקום לא קנה עד שימשוך לפי שאינו זוכה בדרכים שזוכים בהם וא"כ ראיה לדבר שאין חצר של קטן ולא ארבע אמות שלו קונים לו מפני שנתרבו מדין שליחות וכו' והשיג עליו הראב"ד שלא אמרו שאין לו חצר רק למציאה בלבד ולא לקנין ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דבעינן דעת אחרת מקנה והוא מתורת שליחות וכיון שאין לקטן חצר וכ"ש שליחות לכך ל"מ דעת אחרת מקנה וז"ש אבל הקטנה שנתרבתה חצירה מידה תקנה המטלטלין מאחרים אם קנו מידה והיינו אף בשאר קנינים כיון דעכ"פ יש לה חצר מתורת יד שוב שייך קצת שליחות בה דכידה ועכ"פ כוונת המקנה סגי דעכ"פ הוה כידה אף דאין לה שליחות מכל מקום יש לה חצר. ובזה מיושב תמיהת הש"ך סי' רל"ה ס"ק ג' ודו"ק. ומעתה זהו בכל הקנינים אבל חזקה דכתב המחנה אפרים בשם המהרשד"ם דנעל גדר ופרץ מועיל אף ע"י עכו"ם וכ"כ בשו"ת שנספח לאבני מלואים ח"ב סי' כ"ו שחזקה שהוא תיקון בקרקע מועיל אף ע"י עכו"ם ולכך כל שהחזיק בקרקע מועיל אף בקטן ויש להאריך בזה לענין חרש לפמ"ש התוס' ביבמות דף ק"ד וברשב"א שם חולקים בין חרש לקטן אבל אין להאריך כי לא באתי רק לעורר לב ועין ודו"ק היטב. ובזה מיושב דברי הרב המגיד שלמד דברי הרמב"ם מקידושין מנשיא ומהא דאקני לבנו קטן ותמה המהרי"ט חלק חו"מ סי' כ"א דשם הוה מזכה לקטן ע"י אחר וכאן הקטן בעצמו זוכה כשמקנה לו אחר ולפמ"ש א"ש דכל שנעשה שלוחו הוה כמזכה לו ע"י אחר שהוא בעצמו נעשה שלוחו לענין הכוונה ודו"ק היטב כי קצרתי ועיין במחנה אפרים הלכות קנין משיכה: ובחידושי אמרתי להמתיק הדברים דהנה הרשב"א כתב בשם רבינו יונה ז"ל דבשחיטה דלא בעי כוונה של בעל הבהמה רק של שוחט לבד ל"מ כוונת הבעל הבהמה דהא א"צ דעת של בעל הבהמה שאם שחט שלא מדעתו ג"כ הי' כשר ולפ"ז אם הי' הקטן יכול לזכות שלא מדעת המקנ' לא הי' מועיל כוונת המקנ' אבל כיון שקטן שלא בפניו הוא א"כ אף שהמוכר כבר קיבל דמים והקנ' הקרקע הרי כאלו זכה מן ההפקר וא"כ לא הי' צריך דעתו ול"מ דעתו לזה אמר כיון שקטן הוה כשלא בפניו וצריך דעת המקנ' לכך זכין לו שלא בפניו ודו"ק: