שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ד (ד׳)

והנה במ"ש למעל' דבקרקע ל"מ קטן לקנות עד שיגדיל. הנה לכאור' דברי הרמב"ם מפורשים להיפך וכן קי"ל בסי' רל"ה שכתב פכ"ט ממכיר' הי"א ירא' לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו אעפ"י שאין ממכרו בקרקע כלום שהקטן כמו שאינו בפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו הרי דיכול לזכות בקרקע ע"י שמזכה לו הבן דעת והקטן בעצמו זוכה ע"י שהאחר מקנ' לו איברא דגוף דברי רבינו תמוהין דאיך אפשר דבמטלטלין לא יועיל משום דאין נתינתו בדמים נתינ' ורק מתק"ח בפעוטות מועיל במטלטלי ובמקרקע יקנ' ועיין מ"ש ה"ה בריש פכ"ט ממכיר' וכבר נתעורר בזה הקצה"ח סי' רל"ה שם והנרא' בזה דהנ' המלמ"ל בפכ"ט ממכיר' נסתפק בהא דדעת ראשונים דקטן זוכה כשדעת אחרת מקנ' אותו איך הדין בהפקר מדעת אי הוה כדעת אחרת מקנה אותו והביא דתלוי במחלוקת הקדמונים בהך דזרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר וחזר בו אי הפקר חשיב דעת אחרת מקנ' או לא ע"ש דאם נימא דמעידנא דאפקרי' חשוב כיצא מרשותו בשעת זכייה ליכא דעת אחרת מקנ' ע"ש ולפ"ז נראה לי דבר נחמד דהנה באמת זה הקטן נתן דמים וקנה קרקע וכבר החזיק בקרקע דכל דאין נתינתו בדמים נתינה אף הוא לא גמר והקנה לו עד שיהיו חיובו בדמים חיוב שיוכל להוציאו ממנו כמ"ש הרא"ש פ"ב דכתובות בשם הרמ"ה גבי הא דנכסי בר שטיא וכמ"ש הקצה"ח שם באורך ולפ"ז נרא' לי לפמ"ש הנימוק"י הובא בב"י סוף סי' רמ"ג בחו"מ דמתנ' לא נפקא מרשות הנותן עד דאתי לרשות מקבל וא"כ כיון דזה כבר קיבל הדמים והקנ' לו הקרקע א"כ כבר נסתלק הוא מהקרקע ועכ"פ הוה כהפקר וא"כ הוה כהפקר מדעת דחשיב דעת אחרת מקנה ואף דיש לומר דכל שהפקירו כבר יצא מרשותו היינו בסתם הפקר שמופקר לכל אבל אם רצה להפקירו לזה לא יצא מרשות נותן עד דאתי לרשות זוכה ולזה כוון אא"ז הח"ץ ז"ל סי' רמ"ג בהגהות הט"ז והקצה"ח שם תמה עליו דמה ענין מתנה להפקר דבהפקר כל שהפקירו כבר יצא מרשות מרא קמא וחלילה לאא"ז שיטעה בזה אבל כוונתו דכל שלא הפקירו רק לזה הוה כמו מתנ' דלא נפיק מרשותו עד דאתי לרשות זוכה ואף אם נימא דבהפקר יצא מרשות מרא קמא זה דקא במטלטלין דשייך בהו תפס' א"כ אף חזקת ספק מועיל שאין שם מרא קמא אבל בקרקע דלא שייך תפיס' דהארץ לעולם עומדת הרי היא כמות שהית' וכמ"ש אא"ז הח"ץ שם בהגהותיו ליישב קושית הט"ז שם על הש"ע דסותר בזה ע"ש וא"כ כל דבקרקע לא נפיק מרשות המפקיר עד דאתי לרשות זוכה וא"כ פשיטא דמועיל דעת אחרת מקנ' ומעתה דברי הרמב"ם מבוארים דלכך בקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע וא"כ כל שקיבל דמים דודאי גמר והקנה לו ניהו דל"מ ההקנא' דהא הקנ' לו ע"מ שיתן לו דמים ואין נתינתו בדמים נתינה אבל מכל מקום ניהו דהיו יכולין לחזור בהם זה וזה מכל מקום כל שקבל דמים והקנ' לו הקרקע עכ"פ נסתלק מהקרקע ורצה להפקיר לו וא"כ זכין לאדם שלא בפניו וזוכה מתורת הפקר וא"ל דל"מ הפקר מדעת דיצא מרשותו דז"א דבקרקע ודאי לא יצא מרשותו עד דאתי לרשות זוכה ובאמת שבלא"ה שיטת הב"ח באו"ח סי' תל"ד דבהפקר ל"מ עד דאתי לרשות זוכה וניהו דלא קיי"ל כוותי' וכמו שהאריך שם בברכי יוסף באורך וברוחב לדחות דבריו היינו במטלטלין או בסתם הפקר אבל כל שהפקיר מדעת פשיטא דלא יצא מרשותו ובפרט בקרקע דודאי לא יצא מרשות המפקיר עד דאתי לידי' וא"כ שפיר זכין לקטן ובאמת מה שהקש' הבר"י על הב"ח מהא דאמרו בב"ק דף כ"ח דהמפקיר כרמו והשכים ובצרו דפטור ממעשר אינו קושיא כלל וכבר הקשו כן לר' יוסי דס"ל עד דאתי לרשות זוכה הקשה הש"ס בנדרים דף מ"ד מ"ה ומשני דיש חילוק בין אפקרי' באפי תרי לאפקרי' באפי תלתא וא"כ מכ"ש בחמץ דמפקרי' בלבו דפשיטא דל"מ עד דאתי לרשות זוכ' וא"כ גם בעה"ב שהניח פיא' מצד זה ובאו עניים ונטלו מצד אחר דזה וזה פאה לענין מעשר כדאמרו בב"ק שם היינו ג"כ באפקרי' בפני תלתא דלא בעינן דאתי לרשות זוכה.