שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ד (י״ד)

והנה במה שהבאתי לעיל קושית השבות יעקב והנוב"י סי' פ"ד וכתבתי בזה וכעת שנת תברך ז' מנחם א' ואתחנן נתעוררתי בזה והנה נראה לפענ"ד דבר ברור דע"כ לא שייך לומר דהאיש מגרש שלא לרצונה רק באם הקידושין היו כדין א"כ שוב שייך לומר שיש לו כח לגרש את אשר קידש אף שלא לרצונה אבל באם הקידושין אינם כ"כ כח חזק כמו פקח בחרשת שאין הקידושין כ"כ כח חזק א"כ שוב לא נתנה התורה לו כח לגרש שכל הטעם דמגרש בע"כ הוא משום שכח אישות שלו חזק וא"כ כיון שהוא המקדש נתנה לו התור' כח לגרש בע"כ אבל אם אין לו כח כ"כ לקדש והקידושין דרבנן א"כ שוב צריך דעת שניהם או משום שהוא תיקון כמו חרש וחרשת שרבנן תיקנו הקידושין וא"כ שוב האלימו כח שניהם כח האיש והאשה ושוב לא יוכל לגרש בע"כ דבשלמא קידושי תורה התורה תלה בדעת האיש דכתיב כי יקח וא"כ רק בו תלה הכח אבל כל שהוא מדרבנן רבנן האלימו כח שניהם וז"ב ובזה מיושב קושית השבו"י והנוב"י וגם ביבם פקח שעיקר היבום בא מכח קידושי החרש ולכך צריך לתת הטעם משום דכל שכנס ברמיזה כן מוציא ברמיזה וז"ש רש"י ול"צ חליצה והיינו דה"א שצריך חליצה דהיבום בא מכח קידושי חרש ואין היבום רק מדרבנן וא"כ ל"מ למפטר' בגט רק בחליצה ולכך כתב כיון שכנס ברמיז' כך מוציא ברמיזה וא"כ הוה קידושין וגירושין שוה וז"ב והנה החריף מוהר"י ר"פ ני' הקשה דלפי מה דמוקי בפקחת ואח"כ נתחרשה אכתי תקשה דהא הוא הי' חרש מעיקרא וא"כ כשם שכנס ברמיז' כך מוציא ברמיז' ואמאי לא יחליץ ובזה חידש דע"כ צריכין לאוקמא שגם הוא היה פקח ואח"כ נתחרש ובזה רצה ליישב דברי רש"י ד"ה ואשת אחיו שכתב דלהכי מייתי לה לגלויי אהנך תרתי תיובתא דבחרשת וחרש מעיקרא מיירי ותמה המהרש"א דהא חרש כדי נקט דבחרש כיון דמכח פקח נפל לא שייך לומר כי היכא דעל הכי נפק ואמר הוא דלפמ"ש ל"ק דאכתי קשה מחרש בעל חרשת דאמאי לא יחלוץ הא כי היכא דעל הכי נפק ובזה אמר דשוב דברי המגמגמין שהביא רש"י בד"ה נכריות נמי נכונים ולא שייך תירוצו של רש"י דאכתי קשה מחרש בעל חרשת ולפענ"ד ל"ק דניהו דאמרינן כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה היינו דוקא כשהיא חרשית מעיקרא א"כ לא הי' ברצונה כלל כך יכול להוציא שלא ברצונ' והיה מקום לחלוץ ג"כ אף דלאו בני קרייה נינהו מכל מקום הרי הקידושין היו ברמיז' וסגי ברמיז' החליצ' ג"כ אבל כל דמסקינן דמיירי דהיתה פקחית ואח"כ נתחרשה ניהו שמצי לגרשה ברמיז' כשם שכנס ברמיז' דהיינו שהוא היה חרש אבל מכל מקום חליצה דבעי קרייה והיא לא יכולה למקרי והיא הית' פקחית א"כ דבר שצריכה לקרות אין מועיל רמיזה בדבר שצריך מצדה קרייה דבשלמא גט א"צ שתאמר כלל ומצד החרש סגי כיון שהוא כנס ברמיזה אבל חליצה דמצדה היו קידושין רק מצדו חסר הכח אבל מצדה לא מועיל חליצה כיון דצריך למקרי והיא א"י וז"ב ודו"ק ומה דפריך לבסוף משני אחין חרשין ורש"י ל"ג מדהן חרשין וכו' פריך מפקחת דהיא יכולה למקרי ומצדו סגי ברמיזה כשם שכנס ברמיזה וז"ב כשמש: