שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ד (י״ב)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה ביום ב' מסעי כ"ה תמוז תרט"ז ואני פה טריסקאוויטץ שלח לי הרב הגדול מוה' יקיתואל זלמן ני' אבדק"ק גארליטץ וכעת בק"ק דראבהביטש חורפי' מה שחידש בסוגיא זו והנה אמרתי להשיב והנה הרי"ף השמיט הך דאם הגדילו יכולין למחות ותמהו עליו הרא"ש וכה"פ וברמב"ן במלחמות כתב דהרא"ש מפרש דברי ר"י בגר שנתגיירו בניו עמו אבל ר"ה דאמר גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אינו יכול למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה וע"ז תמה דא"כ היה לו להרי"ף לחלק דבגר שנתגייר הוא ובניו עמו דהגדילו יכולין למחות משא"כ בגר שנתגייר ע"פ ב"ד ועוד א"כ מה מקשה מהגיורת והשפח' וכי' לשני דמיירי בנתגייר' ע"פ ב"ד ועוד דכל גר צריך ב"ד שלשה והנה בפשיטות ל"ק דכיון דהרי"ף לא הביא רק דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ובזה ס"ל דא"י למחות א"כ הוא אינו מביא פרטי הדינים בביאור וממילא נשמע מהשמטתו דבנתגייר ע"פ ב"ד דא"י למחות משא"כ ע"פ אביו וגם מ"ש להקשות דא"כ מה פריך מהגיורת שנתגייר' לישני דמיירי בנתגיירה ע"פ ב"ד יש לומר דהא קתני הגיורת בה"א הידיע' ומבואר בשיט' מקובצת דהוא משום דמיירי מגיורת חשובה דהיינו בנתגייר' עם אביה דהיא חשוב' טפי יעו"ש בשיט' במשנה וגם מ"ש דכל גר ע"ד ב"ד לק"מ דדוקא ב"ד מומחין שייך מה כח ב"ד יפה ולא בג' הדיוטות אף גוף חלוקו אינו מובן דאדרב' בנתגייר' עם אביה חשוב' טפי דהרי בש"ס אמרו לימא מסייע ליה לר"ה מגיורת ומשני דמיירי משנה בנתגייר' עם אביה דניחא להו במה דניחא לאבוהון וא"כ הך גיורת חשובה טפי וכ"כ בשיטה והבאתי למעל' דמש"ה קתני הגיורת בה"א הידיע' וא"כ איך אפשר דלענין שיהיו יכולין למחות יהיה להיפך וז"ב ופשוט והרי יהי' יציבא בארעא וגיורא וכו'. והנה גוף חלוקו של הרמב"ן דע"פ ב"ד עדיף משום דמה כח ב"ד יפה לפענ"ד ע"כ לא אמרינן מה כח ב"ד יפה בקידושין דף מ"ג ובכתובות דף ק' רק לענין ממון דהפקר ב"ד הפקר וזה שייך לענין ממון ולא לענין איסור דאיך יש כח בידם להפקיר וגם לא שייך הפקר בזה דלמי הפקירו אותו הגוף שלא יוכל למחות. והן נסתר מחמתו מה שחידש מעלת כבודו דלדידן דקיי"ל בקידושין שם הגדילו א"י למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה א"כ שוב גם בזה קיי"ל דלא כר"י דהגדילו אין יכולין למחות משום דא"כ מה כח ב"ד יפה ולא ידעתי אחר שרצה לדמות הדברים א"כ כבר קדמו הרמב"ן בזה אבל באמת אי אפשר לומר כן דלא שייך בזה מה כח ב"ד יפה דלא שייך הפקר ב"ד בזה והש"ך שחידש דבד"מ יכולין לזכות אף במקום שיש חובה קצת לא משום דמה כח ב"ד יפה רק מטעם דהב"ד אביהם של קטנים והם נעשים יותר שלוחים משאר שליחות אבל לא מטעם מה כח ב"ד יפה. אמנם ביאור סברת הרמב"ן נראה ברור דהנה כיון דאמרו דבגר שנתגייר עם אביו ניחא ליה במה דעביד אבוה א"כ זה כ"ז שהוא קטן והוא ברשות אביו אבל הגדול כיון דלא נתגייר ע"ד ב"ד רק שהיה ניחא ליה במה שעשה אביו א"כ כל שהגדיל ויצא מרשות אביו א"כ שוב יכולין למחות אבל ב"ד איך שייך כשהגדיל יצא מרשות ב"ד והא הב"ד ככחם אז כחם עתה ואם נימא דאין הכח ב"ד עליהם כשהגדילו שייך מה כח ב"ד יפה דכח ב"ד אינו כמו אב על בנו דאינו רק בקטנותו והם כחם לעולם וז"ב כשמש בסברת הרמב"ן ונסתייע הרי"ף מהא דקבעו הש"ס מלתא דר"י בתר הא דאוקמא בגר שנתגיירו בניו עמו וע"ז שייך דברי ר"י אבל לא בגר שנטבל ע"ד ב"ד. ובזה מיושב מה שהקשה מעלתו דא"צ לוקי הך דהגיורת בכה"ג שנתגייר ע"ד ב"ד ולפמ"ש הקשה אביי דא"כ מה קמ"ל ר"ע הא מתניתין היא וע"כ צ"ל דהמשנה יכול לאיירי בנתגייר הוא ובניו עמו וא"כ שפיר מקשה דא"כ איך נותנים לה כתובה וכן קנס ובקנס בלא"ה יש לומר דאיך שייך קנס במפות' הא מחלה ואב אין לה דהא נתגייר וכקטן שנולד דמי מיהו בקטנותה אין יכול' למחול מיהו אמרו בש"ס ריש פרק אלו נערות נערה אין קטנה לא וצ"ל דפיתוי קטנה אונס הוא ולא מחלה ועיין שיטה שם ועכ"פ ל"ק קושית מעלתו וגם מה שהקש' דכל גר צ"ל ב"ד לפמ"ש ל"ק דכל שנתגיירו בניו עמו אף שב"ד מטבילין אותו מכל מקום הגר לא נתגייר רק משום דניחא ליה במה דעביד אבוהון ולכך כשהגדילו יכולין למחות ומ"ש מעלתו להקשות על הפלא' שהקש' מהך דיבמות וגם התוס' בסנהדרין הרגישו בזה ומה קושיא הא שם העבירו ע"פ ציץ והוה כמו ע"פ דיבור ולק"מ דאטו בשביל שהעבירום ע"פ ציץ ולא נבעלו הוא מוכרח דרוצים להתגייר ולא ידעתי מה ראה לדמיון זר כמוהו גם מ"ש כיון דלא טעמו טעמא דאיסורא שוב בודאי ניחא להו דכל מה דקמ"ל ר"ה הוא רק דלא נימא דלא ניחא להו בשביל דטעים טעמא דאיסורא א"כ שם דהעבירום ע"פ ציץ שפיר יכול לגיירם. הנה אף שנסתייע מהפלא' שגם הוא דרך בזה אבל אין כאן קושיא דטעמא דאיסורא הוא לא לבד בביאה רק בכל הטעמים של איסורי מאכלות דגוי א"צ שחיט' ומליח' וכדומה כל המצות והש"ס לא נקט רק מה שהוא ראש לכל התאות מיהו זה אינו דא"כ היאך מטבילין קטן ע"ד ב"ד הא יש לומר דניחא ליה בשאר איסורים דודאי טעים איסורא.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.