ולפ"ז ל"ק מהך דר"ת דשם מתחלה בא לסייע לזה ולחייב לזה שבועה ולא בא רק לשבועה ולא לממון שוב מועיל העד לעשות שתי פעולות וכן בהך דצירוף דהא הוא לא בא רק לשבועה רק שע"י צירוף מחייב ממון אבל העד לא בא רק לשבועה וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד טעם למ"ש הט"ז בחו"מ סי' למ"ד דעדות מיוחדת פסול בקנס והקצה"ח השיג עליו ועיין בנתיבות שם ובתשובה הארכתי ג"כ להשיג על הט"ז ולפמ"ש יש לומר דבשלמא בממון מתחלה בא עד רק לשבועה וא"כ יוכל אח"כ להצטרף אבל בקנס דבאמת אינו יכול לחייב שבועה אם נימא דגם בע"א חשוב מרשיע עצמו ועיין תוס' ב"ק דף מ"א ובחידושי רשב"א ואין נשבעין על קנסות וא"כ שוב מתחלה לא הי' מועיל העד כלל רק אח"כ בהצטרף ושוב שייך עביד אינש לאחזוקי דיבורא דמתחלה לא הועיל עדותו כלל. ובזה יש ליישב מה שהקשה בקצה"ח מהך דב"ק דף ע"ד דאמרו בעד אחד בקנס כי אתי ע"א מצטרף בהדי' הרי דבקנס מצטרף ולפמ"ש יש לתרץ כיון דשם גנב עפ"י שנים ונעשה חשוד שוב מהימן העד דהו"ל מחושואיל"מ וניהו דבקנס לא שייך זאת ועיין בים התלמוד שם ובמפרשי הים מ"ש שם במשנה אבל עכ"פ הועיל עדות קצת ושפיר מצטרף ודו"ק וגם כיון דעכ"פ כעת ע"י העד השני בודאי א"י לשבע והו"ל מחושואיל"מ ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.