שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (ה׳)

ובזה מדוקדק הא דאמר אי דמיא להא דר"א לחד סהדא ולתרתי שני ולפירי ודקדקו בתוס' דהא גם בתחלה הוה ס"ד דקאי לפירי וע"ש בתוס' ד"ה דהיינו ולפמ"ש אתי שפיר וזהו שדקדק ולפירי והיינו שמתחלה הביאו לפירי ולכך נאמן העד ודו"ק. ובזה נראה לדחות ראית הבעה"ת הנ"ל דבאמת ל"מ עד המסייע לממון ורק דכיון דבא לסייע נתחייב מתוך טענתו אבל לפטרו משבועת היסת שוב אין בכחו דבא לממון ודו"ק היטב. וראיתי בטור סי' פ"ד בסופו שכתב דבמלוה ע"פ שטען שפרעו והביא ע"א סיוע לדבריו פטור ואין עליו אלא חרם סתם ובעה"ת כתב שאעפ"י שעד מסייע צריך שבועת היסת לפטור ולא נהירא דכמו דע"א מחייב שבועה כן פוטר מן השבועה ולא זכיתי להבין דברי הטור דנראה מדבריו דבעה"ת ס"ל דעד המסייע אינו פוטר וכן נראה מהב"י שכתב שהטור ס"ל כמהר"ם מרוטנבורג והרמ"ה שבסי' מ"ו ס"ל כבעה"ת דעד המסייע אינו פוטר ולא זכיתי להבין דבעה"ת באמת כתב שם בהדיא דעד המסייע פוטר רק שס"ל דמהיסת אינו פוטר העד ע"ש ולפמ"ש הגד"ת שם בביאור דברי הטור אתי שפיר כל דברי הטור דכל דגוף השבועה לא הי' רק היסת ס"ל להבעה"ת דאפ"ה א"י העד לפטור ולזה חולק הטור דבזה בודאי עד פוטר ודו"ק היטב: והנה במה דכתבתי לעיל דברי הש"ך שחידש בסי' פ"ז דעד המחייב שבועה אינו יכול לעשות שתי פעולות להיות עד מסייע לפטור כבר כתבתי בתשובה אחת לתמוה על סברתו דמ"ט יש בדבר והקשיתי ממ"ש התוס' ריש ב"מ גבי ולחזי זוזי ממאן נקיט ופירש ר"ת אותו שהמוכר מסייע יפטור משבועתו ואותו שהמוכר מכחישו יתחייב שבועה הרי דעשה שתי פעולות וכעת הוקשה לי בהא דכתב הש"ך בחו"מ סי' למ"ד ס"ק יו"ד דעד המחייב ע"י צירוף יוכל לעשות עוד פעולה ולחייב שבועה והשיג על הסמ"ע בזה וזה תימה דשם עשה פעולה לחייב ממון ואפ"ה מחייב שבועה מכ"ש כשלא חייב רק שבועה דיכול לפטור משבועה ואף שיש לדחוק דהחיוב ממון לא עשה בעצמו רק ע"י צירוף העד השני אבל זה אינו דמכל מקום בגרמותו בא ג"כ החיוב ממון ואפ"ה מחייב שבועה. והנראה בזה דהנה טעם סברת הש"ך נראה לפענ"ד דבאמת עד אחד אינו בא רק לשבועה ומטעם זה חידש הש"ך בסי' ע"ב דכל דהוה מחוייב שבועה וא"י לשבע משלם א"י לפטור משבועה ובתשובה ובחידושי הבאתי שכן משמע בתשובת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א דבנסכא דר' אבא דהוה מחושואיל"מ מיירי באופן דהי' יכול לשבע נגד העד ומפטר רק שטען דידי חטפי אבל כל שמתחלה טען דידי חטפי א"כ בא עיקרו לממון ל"מ ולפ"ז אומר אני באמת כשבא לחייב שבועה וזה יהפך על שכנגדו אם נימא דיכול לפטרו שוב בא העד לממון וצ"ל דמתחלה לא בא רק לחייב שבועה וזה הי' יכול לשבע נגדו רק שלא רצה לשבע והפך על שכנגדו אבל העד לא בא רק לשבועה ולפ"ז זה ודאי דאם ירצה לפטור אותו שמסייע צריך להעיד מחדש דהא מתחלה לא בא רק לחייב לזה שבועה וא"כ עכ"פ שייך עביד איניש לאחזוקי דיבורא ובע"א כ"ע מודו לפענ"ד דשייך עביד אינש לאחזוקי דיבורא דתחלה לא היו בכחו לחייב ממון וכעת מחייב ממון ובודאי לא נוציא ממון דלמא עביד אינש לאחזוקי דבורא וז"ב.