שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (ד׳)

ודע דק"ל טובא בהך עובדא דאתא ע"א דסברוה רבנן למימר היינו נסכא דר"א וק"ל לפמ"ש בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א דבנסכא דר"א דוקא כשהי' יכול למפטר ולטעון לא חטפתי דע"א לא אתי מעיקרא רק לשבועה ואח"כ אתי ממונא מיניה אבל כל שבא מתחלתו לממון אינו נאמן א"כ כאן זה שאמר לחברי' מה בעית בהאי ארעא וא"ל ממך זבנית ואכלתי שני חזקה ואייתי חד סהדא דאכל תלת שני וא"כ איך אפשר שיתחייב בדמי פירות הא בא מתחלתו לממון לחייבו בפירות וע"א אינו נאמן לממון ואולי כיון שזה מביאו לא שייך לומר דבא לממון שהרי אדרבא זה מביאו לסיוע לדבריו רק שנתחייב דע"א אינו נאמן לממון אבל עכ"פ מתחייב מתוך טענתו מקרי: ולכאורה יש להוסיף עוד בזה דכיון דזה מביאו לסיוע א"כ המני' על עצמו כבי תרי וא"כ לגבי נפשו נאמן דהרי המניה כבי תרי ועיין בחו"מ סי' כ"ב ושוב נאמן עליו לחייבו ממון: איברא דלפ"ז בהא דמסיק הש"ס אי דמיא הא דר"א לחד סהדא ולתרתי שני ולפירי וקשה הא שם מביא המערער עד א' לפירי ואיך נאמן והא בא תחלה לממון ובאמת הרשב"ם כתב דיש לו מיגו דאמר לא אכלי כלל אבל עכ"פ זה ודאי דהוא טען תחלה זבנתי' מינך ואכלת שני חזקה וא"כ שוב כשזה מביא העד שלא בא רק לחייבו בפירות הו"ל כבא מתחלתו לממון: ומיהו יש לומר דמיירי שזה מתחלה בא עם עד אחד וטוען אתה גזלת לארעאי ולא אכלת רק שתי שנים דאז הי' יכול הנתבע לומר לא אכלתי ואתי שפיר אף להמהר"ם הנ"ל: