שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (י״ד)

והנה לעיל כתבתי לפום רהיטא וכעת נראה לי דאם נימא דדוקא בשבועת היסת ולא בשבועה דאורייתא ורב דנקט קרא דלקח בעליו היא מכח כ"ש א"כ הוה מצי רבא לחלק בין פקדון לשיטת רש"י וכ"ה פטור דוקא במלוה ולא בפקדון וע"ז הומ"ל ולא היא דרב בפקדון נמי מיירי דהרי הך קרא בפקדון קמיירי וע"כ דאין חילוק. והנה בגוף הסברא דרבא אמר דמצי לחלק בין הלוא' להוצא' נתנה ובין פקדון דברשותו קאי ולכאורה אינו מובן דסוף סוף כל דכפרי' שוב הפקדון אינו ברשותי' דפקדון דכפרי' הו"ל כגזלן כמבואר בסי' רי"ב ס"ז אך נראה דהנה באמת דברי רב צ"ב דהיאך אפשר דקנה ע"י שבועה ממון שאינו שלו אמנם נראה דצ"ל דע"י שנשבע זה מתייאש וקנה ביאוש כמ"ש המהרי"ק וכן הוא בש"ע סי' קס"ג וכן מצאתי בים התלמוד שביאר כן אבל לא הביא דברי המהרי"ק. איברא דבכריתות דף כ"ד אמר דלא מייאש כשא"ל רבע שורו דטרח ומייתי עדים וא"כ מכ"ש כאן דבאו עדים אח"כ אמנם צריך לומר דשאני התם דאם יביא עדים הדבר בעין וטרח ומייתי עדים אבל מלוה דלהוצאה נתנה וספק אתי ספק לא אתי וכל שכבר נשבע זה מתייאש דאף שיביא עדים מהיכן יקח דהא להוצאה ניתנה ולפ"ז ז"ש רבא דדוקא במלוה אבל פקדון כל דיש עדים והוא בעיניה וכשיביא עדים פשיטא דאף שכפרי' שוב הוה ברשותי' ודעת הרז"ה פדו"ה דגם בהודה מפי עצמו נעשה כאילו הוא ברשותו מכ"ש בשיש עדים.