שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ״ג (י״ב)

והנה בשנת תרי"ט אור ליום ד' ויחי ח' טבת אירע מעשה שאחד תבע לחבירו סרסרות סך כ"ה ר"כ והלה אמר שלא הבטיחו לו רק חמשה ר"כ וגם טען שגם לגיסו התחייב הסרסור לשלם לו מחצה וזה טען שלא נתחייב רק שא"ל שאם אינו רוצה יפסיד כל הסרסרות שיעשה העסק בינו לבינו בלי סרסור וכששמע זאת א"ל שא"כ הוכרח לתת אף שלשה חלקים ואנוס היה אבל באמת גיסו לא היה סרסור ואין מגיע לו והנה פסקנו שהלה ישבע שלא הבטיח לו רק חמשה ר"כ והבטיח ברצון טוב לתת לגיסו משני הצדדים חלק כחלקו והוא הפך השבועה על חבירו. ואמרתי דיוכל להפך אף דש"ד א"י להפך באמת הב"ח הסכים דאם רוצה להפך יעשו פשרה ביניהם כיון דיש דעות דיכול להפך אף ש"ד. איברא דהש"ך חולק על הב"ח אבל לא כתב שום טעם והב"ח לכאורה דינא קטעין דדעת הרבה קדמונים דהלכה כמר בר רב אשי במיפך שבועה דמפכינן. ולפענ"ד הי' נראה דזה תלוי בשני הטעמים על מה מודה במקצת נשבע דאם נימא דהוא מטעם דאשתמוטי קא משתמט ורמי עליו שבועה כי היכי דלודי הנה כיון שעיקר הוא כי היכא דלודי א"כ שוב אינו מן הראוי שיהפך כי עי"ז לא יודה כי יסבור שהשני לא ירצה לשבע אבל אם נימא כאביי משום ספק מלוה ישינה שוב אדרבא היה מהראוי שיוכל להפך דדלמא זה לא יחזיר מפני ספק מלוה ישינה והלה ישבע באמת. ובזה אמרתי דבר נחמד בדברי רש"י שפירש בהך דרמב"ח דנ"מ משום היפוך וגבי אי פקח הוא לא פירש כך ולפמ"ש יש לומר דבהס"ד דע"ש לא ס"ל טעמו של רבה כקושית התוס' דל"ש כלל אשתמוטי וא"כ ע"כ משום ספק מלוה ישינה ואין מקום לקושית רבה דיש לומר דאין לו ספק מלוה ישינה רק על המחצה וכמ"ש הפ"י וא"כ שפיר אמר נ"מ לענין היפוך. מיהו זה אינו דאדרבא לאביי ודאי יכול להפך אף ש"ד. אמנם יש לומר להיפך דלאביי אינו נכון להפך דזה שכנגדו בוודאי ל"צ שבועה אבל לחשש דאשמוטי קא משתמיט והתורה רצתה להקל עליו א"כ למה לא יוכל להפך דדלמא זה לא ירצה לשבע ואתי שפיר ע"ד שכתבתי ודו"ק: והנה הרי"ף לא הביא מה דסבר רמב"ח רק בע"א ולא במודה במקצת ולפמ"ש לעיל בדברי הרדב"ז י"ל כיון דהרי"ף רצה לברר הנ"מ בין ש"ד לדרבנן לענין תפיסה ולא לענין היפוך א"כ לכך העתיק רק בע"א. ודרך אגב אזכיר מ"ש הר"ן במשנה שם ראיה לרש"י מהך דשבועות מ"א תמהני דבתוס' שם הקשו על רש"י מזה ועפ"י וגם תמהני דהא שיטת רש"י דגם שבועת היסת היה בימי המשנ' וא"כ בלא"ה אין ראיה וגם ל"ק על רש"י ודו"ק כי קצרתי: