בכתובות דף ל"ב פריך הש"ס אי דאתרו בי' טעמא דלית בי' שו"פ הא אית בי' שו"פ ממונא משלם מלקא לא לקי הקשה אותי החריף מוה' נפתלי דלפמ"ש רש"י במכות דף ה' דכל דמודה אף דאח"כ באו עדים פטורים דהוה מודה בקנס והתוס' תמהו ע"ז דמודה בקנס לא מפטר ממית' ומלקות וע"ז אמר דלפמ"ש בב"ק דף ע"ה דכל דמחייב עצמו במידי שפיר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף ממלקות ולפי זה יש לומר דמיירי באתרי ביה רק שמודה שחבל בחברו ואח"כ באו עדים וא"כ כל שהי' בחבל' שו"פ אז חייב עצמו במידי דעכ"פ דמי החבל' צריך לשלם שפיר הוה מודה בקנס ופטור אבל כל שאין בו שו"פ לא הוה מודה בקנס ולכך לקי דלא הודה בכלום והנה השבתי דל"ק דהא ע"כ דלא שמו אז החבל' בשעת שהודה דאל"כ ע"כ שבאו עדים וא"כ הי' יכול להיות החבל' שו"פ וא"כ עכ"פ ניהו דאח"כ נתברר שלא חבל בו שו"פ עכ"פ הוא נתכוין לשו"פ ושוב הוה מודה בקנס ולמה יתחייב ושפיר מקשה ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ׳ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.