שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן כ׳ (ג׳)

מכאן נראה לי ראיה ברורה למה שהבאתי למעלה בשם המהר"ם מרוטענבערג שדעתו דנערה המאורס' לא חייב כרת וחטאת מדלא קחשיב בכלל כריתות ובערוך לנר כתב דאין ראיה דאפשר דשם א"א חד היא ע"ש והרי כאן מבואר כמהר"ם דא"כ למה לא מקשה דלתני נערה המאורסה ולהוכיח מזה דמה דלא כתיבן לא קתני וע"כ דבאמת אינו בכלל כריתות ועיין כאן בכל הסוגיא ותמצא מבואר כן ודו"ק. והנה הטעם של המהר"ם נראה לפענ"ד דבאמת בכלל א"א אינו רק בנשואין ואף בנכנס' לחופה ולא נבעלה אין ברור אם היא בכלל א"א ועיין ביבמות דף ג' בתוס' שם וכבר כתבתי לעיל בשם הערוך לנר שתמה דא"כ מנ"ל אזהרה בנערה המאורסה וכתבתי לעיל כיון שהעונש מפורש מזהירין מן הדין ולפ"ז לענין כרת דלא מבואר כלל פשיטא דאין עונשין ומזהירין מן הדין אף שהוא חמור ועיין בתוס' חולין דף קט"ז דגם בכרת אין עונשין מן הדין ועיין בכללים שבסוף ספר באר יעקב כלל י"ח מ"ש בזה ודו"ק: דף ז' ע"ב במשנה ראוי לקרבן ציבור עיין ערוך לנר שהקש' דלמה לא אמר שראוי אם עבר והקריב קרבן יחיד בשבת כשר כדמוכח בפסחים ע"א ודף ע"ב אבל בלילה אף שעבר והקריב פסול כדמוכח בזבחים פ"ד והניח בקושיא ואני תמה דאמת שכדבריו כן הוא בתוס' חולין דף מ"ם בסוגיא דרבוצה אבל אני תמה על התוס' דבמחכת"ה לא הזכירו המשנה הלז וצע"ג. שוב אחר זמן רב מצאתי בטורי אבן בחגיגה ט' ד"ה כיון שהעיר בזה ע"ש: בדף ח"י ע"ב ד"ה הא דנקט עיין בספר ערוך לנר שנסתפק בחולה שמסוכן והוצרך לאכול יותר מככותבת אם חייב אח"כ בעינוי כיון דכבר אין עליו עינוי שוב לא חייב להתענות וכתב שכן נראה לו עיקר וכתב ראיה דא"כ בחולה יהי' צריך לשער שלא יתנו לו יותר מכפי השיעור שצריך לו להוציאו מידי סכנה.